אף אחד לא ידע. אף אחד לא הודיע לתקשורת, עשרות אומנים לא פצחו במופעי התרמה למען הנפגעים. אמא שלי עבדה כמורה ולמחרת התאונה יום הלימודים כלל טיול. היא רצתה לבטל (היה צפוי גשם, גשם "מיוחד") אבל המנהל לא הסכים ואמר שלמרות הכל (למרות האסון הגרעיני ז"א) שום דבר לא קרה. היא הזהירה את הילדים שמי שלא בא מכוסה בביגוד מכף רגל ועד ראש (בסוף אפריל...) לא ייצא לטיול. היא כמעט פוטרה.

אני לא חושבת שאנשים ידעו מה קורה אז, וגם אם ידעו הם לא דיברו. פוסט כזה בימים הטובים של ברית המועצות היה שולח אותי לגולאג. 

נולדתי וגדלתי עד גיל שמונה בבלרוס, שהייתה יחד עם אוקראינה אחת המדינות שהושפעו באופן הקשה ביותר ע"י התקלה שהובילה לפיצוץ בכור הגרעיני מספר 4, בתחנת הכוח הגרעינית בצ'רנוביל. בתאונה נפלטה קרינה בשיעור עצום והענן הרדיואקטיבי שנוצר מעל הכור חג מעל-פני כדור-הארץ כמה פעמים. הקרינה שהופצה כתוצאה מהתאונה הייתה גדולה פי 400 יחסית לקרינה שהופצה כתוצאה מהטלת הפצצה הגרעינית על הירושימה.

בין תוצאותיה ההרסניות של הקרינה היו קורבנות אדם ובעלי-חיים, זיהום קרקע ומי תהום בחומרים רדיואקטיביים עד כדי סכנה בשימוש בהם בעשרות השנים הקרובות ופגיעה בנשים הרות שילדו עוברים מתים או פגומים.

מחקרים מצביעים על כך שמאות אלפי בני אדם חלו בשנים האחרונות ויחלו בעתיד בסרטן ובמחלות קשות אחרות כתוצאה ישירה מהאסון.