השלישי לספטמבר. 4 בבוקר. ילדים ישנים לפני יום ראשון ללימודים. פעם גם אני התרגשתי נורא לפני הלימודים. יש לי עוד חודש ו19 יום להתרגש.

בסוף, אחרי תקופת המתנה ארוכה, אוניברסיטת ת"א החליטה שתקבל אותי לשורותיה. בן גוריון החליטה שלא. אבל זה בסדר, משהו בפנים אומר שהכל לטובה, אומנם בלי פאות וחיוך מטופש של במפרסטיקר. פשוט לטובה.

אז עוד חודש ו19 ימים אני אהיה סטודנטית ועוד 7 שנים פלוס מינוס (בעזרת כל גורם שמיים אפשרי) אני אהיה רופאה. מגניב. לפעמים אני חושבת בלילה - מירי, לעזזל את תהי רופאה...

ישנתי יותר מידי בסופ"ש ועכשיו אני משלימה שעות עירנות, סיימתי לקרוא ספר שהתחלתי היום. ספר נורא קצר ומאוד עצוב (Love Story/ Erich Segal). עוברת עליי תקופה מוזרה. אני לא עושה הרבה, ולא רוצה כלום. יש לי כמעט כל דבר שאי פעם חלמתי עליו אבל אושר זה רק ממני והלאה.

כדאי שאני אצא מזה...

אגב – הנה סאקלר, מעוזי האהוב לשנים הקרובות: