היום בצהריים, מישהי שאלה אותי מה יקרה אם אני אקבל תשובה מבאר שבע שהתקבלתי. כי אז עוד הייתי בהמתנה. כשלושים שניות אחרי שהתחלתי לענות לה זכיתי לטלפון שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן. דאמיט!

כן, זה אכן "צרות של עשירים" ואין לי מה להתלונן. אבל יש הרבה מה להחליט - לאלו שלא מעודכנים התקבלתי גם לת"א לפני כחודש. בהתחלה מאוד מאוד מאוד רציתי ב"ש, ניהלתי את הפורום רפואה של ב"ש, הזלתי ריר כל פעם שראיתי את הפקולטה ועיניי נצצו כל פעם שמישהו הזכיר את בירת הנגב ואת הלימודים וההוואי שבה.

אבל כשלא קיבלו אותי יחד עם כולם ביולי, התרגלתי לרעיון של ללמוד בת"א, אפילו התחלתי לחייך כל פעם שהייתי מגיעה לקורס קיץ וראיתי את הבניין המזעזע שנראה כמו משהו בהשראת שיעורי הוירולוגיה...

השקעתי הרבה כסף (מקדמה, קורס קיץ) ומאמץ בת"א ויש עוד הרבה סיבות אישיות מסביב. מאוד רציתי כבר לעבור לגור לבד, מה שדי בלתי אפשרי בת"א כי המחייה כאן יקרה מידי ובינתיים אני אשאר בבית של ההורים. אמא שלי דווקא חושבת שזה יתרון בת"א, שאני אהיה בבית, כשניסיתי להסביר לה שדווקא לא בא לי בית זה התפוצץ לי בפרצוף. אמא מתחילה להראות סימפטומים ראשונים של חרדת נטישה...

אני צריכה להחזיר להם תשובה עד הבוקר אז אין כל כך סיבה להביא עצות וכו' (מי שנורא רוצה יכול).

אני כותבת על זה כאן לא בשביל תמיכה או עצה פשוט כי זה כנראה אחת ההחלטות הגדולות שאני אעשה בחיים שלי (לפחות בקרוב) וזה נראה מוזר לא להזכיר אותה כאן.

עדכון 1: החלטתי להישאר בעיר הרשע והפשע, הפקקים, הפיח, האבק, הלחות והבירה.

יש החלטה עכשיו רק צריך ללמוד לחיות איתה.

עדכון 2: אני לא מצליחה לחיות עם ההחלטה...