אני לא רוכשת חברים בקלות. המרצה לפסיכולוגיה אמרה שזה גנטי ונתנה לי בכך מקום לברוח אליו, לא להאשים את ההורים שעשו רק אותי ולא נתנו לי אחים, לא את העובדה שגיל 8 ניתקו אותי מהעולם שהכרתי והביאו אותי לעולם שונה לחלוטין, לבי"ס שחודשים העתקתי את הצורות מלוח בלי להבין שזה בכלל מילים... ישבתי בהפסקות וקראתי לי ספר, כי רק את השפה של הספר הבנתי. אז זהו שכל זה לא קשור, מה שקשור זה הגנים, טמפרמט קוראים לזה, ושלי הוא שקט, רגוע ולא חברתי במיוחד. ולמרות שהיום כבר הכל טוב ויפה, השפה פשוטה והחיים יפים, אני לא רוכשת חברים בקלות.

עד כאן הרקע, המציאות שמצאה את משכנה בתוך הרקע הזה זה הלימודים בת"א. אוניברסיטת ת"א, ובטח הפקולטה לרפואה שבה, זה לא הנישה שלי. תמיד יש לי את ההרגשה שאני לא לובשת את הבגדים הנכונים, לא מכירה את המועדונים הנכונים, המסעדות השוות, לא גרה בשכונה הנכונה (ועל כך סיפור באפילוג)... בחודשיים וחצי שעברו מאז תחילת הלימודים לא מצאתי את המקום שלי, את האנשים שיתאימו לי. אני לא יושבת לבד בהפסקות אבל אי אפשר להגיד שיש לי חברים בפקולטה, לא התייאשתי עוד, אבל המצב נראה די עגום לאור השנים הרבות שעוד אבלה כאן איתם. אנשים בת"א הם לא האנשים שלי. וזה שאני די חכמה ולא נאבקת, ואף יותר חשוב - מתבכיינת על כמויות החומר וקושי בלימודים לא בדיוק עזר למעמד החברתי שלי. אז היום הלכתי לטפס. בעיקר כי הרגשתי שהפכתי לתולעת לימודים בלתי נסבלת. אני קוראת ספר טוב ואני מטפסת, מי אמר שאין חיים בלימודי רפואה?

בעקבות מודעה בעיתון של האגודה הגעתי היום בערב לקיר הטיפוס שבו התאמנתי עד לפני כמה חודשים. חבורה של איזה 20 סטודנטים התאספה שם לכבוד האירוע המשמח.

ותוך שעתיים בקיר מצאתי יותר "אנשים כמוני" ממה שהצלחתי בחודשיים וחצי בפקולטה. לכל אחד יש את הדרך שלו לגלות עם מי הוא מסתדר טוב, אם הם מחוברים לרתמה וחבל זה כבר סימן טוב בשבילי

עכשיו רק צריך לקוות שתקופת המבחנים לא תוציא ממני את החשק והזמן לטפס.

אפילוג – מספר ציטוטים נבחרים מחבריי ללימודים:

"מה הקטע הזה של פרוייקט התנדבות לתלמידי רפואה? למה אני אמורה לבלות שעתיים בשבוע עם ילד חולה או ילדה שהתעללו בה מינית. זה מעיק! זה פשוט מעיק!!!"

"זה באמת לא בסדר שיש כל כך הרבה חומר בקורסים, כשנהיה רופאים אנחנו נעבוד מאוד קשה, ואני לא מבין למה לא מתחשבים בזה עכשיו ונותנים לנו זמן לנוח!"

מישהי: "בפרויקט הזה (המעיק) אני צריכה ללכת לשכונות נוראיות בדרום ת"א וכאלה, וזה ממש מסוכן! כאילו אני לא יכולה להיסתובב במקומות כאלה!"

אני: "אני גרה בדרום ת"א..."

מישהי "אה... טוב..."