מסתבר שקטוגוריית הצילום החביבה עליי מלאה בתמונות... מכוערות בטירוף! לא שזה ממש מפריע לי, גם אני התחלתי איפשהו וזה לא היה במקום כל כך טוב (הייתי מצרפת לינק אבל זה היה בבלוג שכבר מצא את דרכו אל תהומות השכחה של האינטרנט דרך כפתור ה"מחק" החביב עלינו) אבל מה שהכי זעזע אותי זאת הצביעות, ההתחנפות וחוסר היכולת המוחלטת לקבל ביקורת.

דיסקליימר חשוב: פוסט זה נכתב לפני כמה ימים, מאז גיליתי כמה בלוגים של צלמים ממש מוכשרים, אבל לא עליהם הדיבור פה.

וגם אזהרה: לפניכם פוסט ציני, לא לבעלי לב חלש ונעלב

התסריט המוכר –

בלוגר חבוי שם ומהיר צמצם מפרסם תמונה. ואני כמובן מדברת על תמונה שכל מטרתה הינה אסטטית, תמונה "צילומית" של מי ששואף ואוהב לצלם. לא מדובר כאן על תמונה מהטיול עם החברה' או תמונת האחיין/ הבן/ החתול שכה אוהבים. אלו האחרונות יכוליות להיות תמונות מזעזעות מבחינת טכניקה וקומפוזיציה העיקר שיהיה אפשר לראות כמה כיף היה או כמה חמוד הפשוש.

אז נשוב לתמונה הארטיסטית ש... בהחלט יש במה להשתפר. באם הבלוג לא נטוש לגמרי (בניגוד לזה שלי) 5 התגובות הראשונות הן "יא מדהים!" "איזה מקסים!" "את מוכשרת בטירוף!!!!!!1"

ואני תמיד תוהה, האם אלו אנשים שפשוט לא מצליחים לזהות תמונה גרועה גם אם זו תכה בהם על הראש, או שהם מהסוג הצבוע והחנפן - מקווים שהצלם יכבד גם את בלוגם בנוכחותו (ותוספת למונה כמובן) ויזכה אותם בתגובות נלהבות לא פחות...

ואז לפעמים, רק לפעמים מופיע איזה טרול צילומי איום ונורא (כמוני?) שמציע שיפור. לדוגמא: "שווה היה לשים את הפוקוס שם", "התמונה קצת משעממת, היה עדיף אילו היה אובייקט מעניין באחת הפינות", "יותר בהיר/ יותר כהה/ יותר קונטרסט/ יותר חד" וכו'. אבל כאן מגיע הקטע המעצבן – הצלם בכבודו ובעצמו (אותו אחד שהודף פרסי פוליצר והצעות לתמונות שער ברגעים אלו ממש) נעלב!

איך מישהו מעז להגיד לו שהתמונות שלו לא מושלמות, על מה ולמה עליו להסביר את עצמו?? לפתוח את עצמו לביקורת ולדון במה אפשר היה לעשות יותר טוב?? לא לזה הוא מפרסם את התמונות! הוא מפרסם כדי לקבל חיזוקים חיוביים ושאף אחד לא יעז לפגוע בנפשו העדינה... (זה יצא קצת רשע אז בבקשה תנו לציניות שלי לזרום ואל... תעלבו)

גם אני הייתי נעלבת לא מעט בתמונות הראשונות שפירסמתי (בפורומים של צילום שם באמת זוכים לביקורת בונה בניגוד לפה) עד שהבנתי כמה אני משתפרת בזכות ההערות ההלו, איזו כברת דרך עברתי מאותן תמונות אפורות, חסרות טעם וריח למה שאני מצלמת היום, שעדיין טעון שיפור ניכר והדרך עוד ארוכה מאוד לפניי.

לא רק שהבנתי מה לעשות, הבנתי גם מה לא לעשות. מה אני יודעת לצלם טוב ואוהבת לצלם (נופים, ילדים וחיות) ומה ממש לא בקטע שלי (תמונות עם "מסר חברתי") והכי חשוב – הבנתי שתמיד יש לאן לשאוף

לצלמי ישראבלוג יש עוד הרבה מה ללמוד על ביקורת מפורומים כמו פרש או d-spot. הראשון חצי חובבני חצי מקצועי ובהחלט חביב ושכונה. לא תזכו שם לאהדה אם תפרו את כללי הפורום (בנוגע לכמות וגודל תמונות למשל) וגם יצחקו עליכם אם הכותרת תהיה "כנסו – שווה!" וודאי שתזכו לשטיפה רצינית אם תעלבו מעל דפי הפורום לאחר תגובה רצינית ובונה. אבל זה אחלה מקום לגדול בו, עם הרבה אנשים מנוסים שרוצים לעזור.

האחרון (d-spot) לא מומלץ לבעלי לב חלש, ומצלמה שעולה פחות מהמחשב. אבל מי שרוצה לראות דיונים ותמונות טובות באמת, שיציץ.

ואחרון חביב – למי שפוסט זה עשה חשק ללמוד, הנה מקום נהדר להתחיל בו: המאמרים של רועי גליץ