התחלתי ליצור לפני חצי שנה בערך (קצת יותר). הכל התחיל בצורה מאוד סוריאליסטית עם... מרתה סטוארט. ישבתי לי מזפזפת מול הטלוויזיה וראיתי תוכנית שלה. אין מה להגיד, יש שם רעיונות יפים. אחד מהם היה עיצוב מגניב לכוסות, משהו נורא מורכב עם משחת חומצה ואלוהים יודע מה עוד. אבל זה נראה לי שווה בטירוף וטסתי לאינטרט לראות איפה אפשר להשיג את החומרים בארץ

מצאתי את דרכי בהתחלה לפורום עיצוב בזכוכית, הבנתי שזה גדול עליי וגם לא ממש הסגנון שלי אז עברתי הלאה לפורום אומנות שימושית בYNET. שם גילית את הנייר!

זה היה בדיוק כמה שבועות לפני שאני ואורי חגגנו 3 שנים ביחד והחלטתי שאני עושה לו כרטיס ברכה מעשה ידי. אז זה נראה לי פרוייקט עצום אני זוכרת איך עשיתי את ההזמנה מנתנאלה וליטפתי את הניירות והמדבקות שקיבלתי. הנה הכרטיס שיצא אגב, אכן מראות קשים.

מאז עברו חיובים רבים בכרטיס האשראי, כולל אחד ל-JOANN (ותודה לרועי, שסחב 5 קילו של דברים שהוא אפילו לא ידע איך לקרוא להם כל הדרך מניו-יורק). תחביב היצירה התרחב לו גם לכיוונים של סריגה וקצת תפירה והיה צריך למצוא מקום לכל העסק הזה.

בהתחלה זה היה מפוזר בשלל נקודות אסטרטגיות בכוורת האדירה שלנו, וכאשר רציתי ליצור משהו הייתי לוקחת את החומרים הדרושים לשולחן האוכל ומתחילה לעבוד. הבעיה התחילה כשעבדתי על פרוייקטים גדולים כמו אלבומים שלמים לילדים המקסימים שאני שומרת עליהם (לינק ועוד לינק). ואז שולחן האוכל היה מתמלא בערימת חומרים בלתי נגמרת השואפת להגיע אל התקרה ולא מאפשרת לנו לא לאכול ודי במהרה גם לא ליצור על אותו שולחן מט ליפול (הוא באמת לא הכי יציב).

בפרץ ספונטיות חסרת תקדים החלטתי שדי, בא לי פינה נורמלית. ראיתי את הפינות המדהימות ברשת כמו זאת של מור, ג'ני או איימי, היה ברור שאין לי לא את התקציב ולא את המטראז' לפינה שכזאת אבל גם בצורה מינימליסטית אפשר ליצור אחלה של פינה. פתחתי יד2, מצאתי שולחן מצוין ב130 ש"ח. קפצנו לאיקאה לקנות מתלים וכוסות אכסון, רצינו גם לקנות את המדפים הצרים הכה פופולרים שלהם אבל גילינו ש... הם לא מייצרים אותם יותר! לא אמרנו נואש ורצנו לסניף האייס הקרוב, קנינו חתיכת עץ צרה וארוכה, ומקבעים לקיר. יצא יותר יקר ופחות אסטטי מהמדף שהיה באיקאה אבל זה מתאים בול לגודל של הקיר ובכל זאת יפה.

אחרי כל הקניות עמד בפנינו האתגר האמיתי – לחבר את כל זה לקיר. בדירתינו המקסימה יש קירות בעובי של נייר (אפילו לא קארדסטוק) שיוצרים אתגר הנדסי משמעותי, עם כי משעשע לעיתים. קדחנו וקדחו עד שחורים רבים "קישטו" את קירות הנייר. לבסוף מצאנו את ה- sweet spot של הקיר אליו הצלחנו לחבר את כל הקונסטרוקציה האדירה הזאת בצהלות שמחה רמות.

לפני:

אחרי:

היא אומנם קצת קלסטרופובית ונמצאת לה במרפסת בשכנות לארגז החול, אבל היא בהחלט שלי ואני מאוד מרוצה. הצילומים היו קצת קשים בגלל המקום המצומצם.

על השולחן - קופסאת הסרטים המבולגנים.

על השולחן - בראדים וניטים בקופסאות קטנות ונוחות, קופסא לסרטים מסודרים ודלי לכלים שונים, בינהם הקרופ-א-דייל החדש והורוד שלי!

מעל השולחן - מתלה תחתון עם שלל חומרים נתלים כמו סרטים באריזות, צורות מלבד, צ'יפבורדים וכו'. משמאל רואים את אריזת הדיסקים בה אני מאחסנת את החותמות השקופות הקטנות. מתלה עליון עם כלים: כלי חיתוך, טושים עפרונות ומכחולים וכלי דבקים מימין.

מדף עליון - פרחי פרימה

מדף עליון - קופסא לחותמות צבועות, חותמות העץ שלי (ארבע במספר ), עוד פרחי פרימה וכמה פרוייקטים מוכנים כמו ציפור האמיגורומי ומיני אלבום בקופסא מהסדנא של קרן (פרפרים).

עכשיו שהכל כל כך יפה ומסודר יש לי עוד הרבה מקום והרגשה משעשעת שאין לי בכלל חומרי יצירה

נ.ב – בסוף החלטתי לשנות קצת את העיצוב של הבלוג, להוריד את השמות המפוצצים של הרשימות בצד שמאל ולהפוך את זה למשהו יותר סולידי ונוח לעיניים. חשבתי אם להוריד גם את כל קישורי הניוזילנד שלי. רגעים קטנים של אושר מהטיול המופלא שהיה לפני יותר מ3 שנים. תוך כדי שאני מתלבטת לגבי העניין עברתי על חלק מהפוסטים של אותה תקופה, הנוסטלגיה היכתה בי חזק והחלטתי בינתיים להשאיר אותם כמו שהם, סיפורים יפים על מציאות אחרת, שנראית רחוקה מתמיד היום.

עדכון - מאי 2009

אתמול במפגש קומונה קיבלתי שתי החלפות שפשוט עשו לי את הסופ"ש!!! מקרן קיבלתי ארגונית שולחן משגעת מבדים מהממים וכל כך שימושית, יש לי דמעות בעיניים  ומאיריס קיבלתי לוח הודעות מ-ה-מ-ם שעושה את הפינה שלי כל כך כל כך יפה!