הכל התחיל בערמת ירחוני בורדה (ירחוני תפירה).

אמא שלי קראה אותם באדיקות בשנות ה90 אבל כשהיא הבינה שהיא לא באמת מכינה שום דבר מזה (ועל זה אני תולה את האשמה באבא) היא הפסיקה לקנות והם התחילו לצבור אבק.

אני חיפשתי לי רעיונות ליצירה ומצאתי את דרכי לבית ההורים ולערימת הבורדה, ולאמא מאושרת מאוד מזה שהבת שלה סוף סוף קוראת ברוסית. אז מצאתי שלל רעיונות חמודים, בעיקר לצעצועים ובובות לילדים, וביניהם מצאתי גם כמה בובות סרוגות מקסימות. אז עוד לא ידעתי שזה טרנד יפני לוהט.

ישר רצתי לאמא שלי ושאלתי אותה איך עושים. היא סורגת נהדר בשתי מסרגות אבל במסרגה אחת אין לה כל כך מושג. היא לימדה אותי לעשות שרשרת, נתנה לי ספר מעולה עם תמונות והסברים (שוב פעם ברוסית) ושילחה אותי לדרכי העליזה.

קניתי מסרגה וגם חוט סיננטי פשוט וזול, סתם ככה לנסות. הדבר הראשון שסרגתי היה בעזרת ההדרכה המצויינת הזאת. זה היה כדור, קצת עקום, קצת לא מוקפד אבל בהחלט שלי. רציתי לדחוף פנימה פעמון, נזכרתי בערגה בהפתעות הקינדר שהגיעו בעבר בתוך קפסולת פלסטיק קטנה וצהובה שהיתה יכולה להיות מושלמת עבור המשימה. אני אגב עד היום זוכרת מה היה בביצת הקינדר הראשונה שלי – כשהגענו לארץ חילקו לכל הילדים ביצי קינדר, זה היה בנמל חיפה (כן כן, הגענו באוניה) ואני קיבלתי ביצה עם מכונית שמרימה מכונית אחרת עם מגנט.

כשסיימתי עם הנוסטלגיה חשבתי איך אני יכולה לדחוף פעמון בין האקרילן אבל שעדין יצלצל. כאן נחלץ חברי המהדס לעזרה, לקח שני פקקי בקבוק, שם בפנים את הפעמון והדביק ביחד עם סלוטייפ. מישהו מכיר עבודה טובה בהייטק למהדס מובטל ויצירתי?

הנה תמונה של אותו כדור אחרי כמה שבועות של אונס ע"י החתול שלנו, מוהינד:

בכל אופן מאז ניסיתי לסרוג עוד קצת, ריבוע פה, שורה שם לא משהו רציני. עד שגיליתי שבקומונה "פרידה ונומה" מארגנים סדנאת אמיגורומי (amigurumi). אמיגורומי היא אומנות סריגת בובות יפנית (אמי-סריגה, ניגורומי-בובה עם מילוי) שצוברת תאוצה לאחרונה. אז בערב יום ראשון התכנסנו לנו בבית של חתולי לערב יצירה פורה.

מיכל הכינה הסברים מצויינים והיתה סדנא מוצלחת, טעימה ופורה לרב הבנות. קצת פחות עבורי. לא יצא לי לסרוג הרבה לפני זה, ולא יצא לי לסרוג בכלל בחוט כותנה (הטכניקה היא טיפה שונה כי הכל יותר קטן). בכל אופן, to make along story short, סרגתי ופרמתי, סרגתי ופרמתי שוב ושוב ובסוף הערב, בזמן שקרן עשתה בוק לציפורים המקסימות של כולן לי היתה חצי ציפור אמורפית חסרת עיניים וכנפיים.

חזרתי הביתה לקראת חצות, והOCD נכנס לפעולה. אין לי באמת OCD מאובחן אבל יש לי הרגשה שיש איזה זרעוני הפרעה אובססיבית באמתחותיי. לא עזרו קריאתיו הנואשות של אורי שאני כבר אבוא לישון, אני ישבתי עם הציפור האמורפית שלי עד שהיא קיבלה צורה (סוג של) למרות שכל הסוף התבחבש לי קצת.

למחרת, בכוחות מחודשים ובידיעה הנהדרת שיש לי שבועיים שלמים בלי לימודים התחלתי פרויקט נוסף – חזרזיר לאחותו של אורי לחג. הפעם זה הלך הרבה יותר מהר ובסוף כל שורה שספרתי נדהמתי מחדש לגלות שמספר העיניים הוא כמצופה!

ולגולת הכותרת – מכשפולה. אמא של אורי אוספת מכשפות אז היה מאוד הגיוני לסרוג לה אחת לחג. אני מאוד אוהבת את איך שהיא יצאה, נראה כאילו יש לה אופי.

כל ההדרכות לקוחות מהאתר הזה. צריך להירשם בחינם ואז להיכנס ל-pattern finder לעשות חיפוש. יש המון פרוייקטים נחמדים עם הסברים לא רעים בכלל.

אז לאט לאט אני מפתחת לי התמכרות לאמיגורומי והעובדה שאני נמצאת במרחק יריקה משתי חנויות צמר משובחות (אחת ברחוב חורגין ואחת בביאליק) בהחלט לא עוזרת.