אמא של אורי (הלו היא חמתי – מילה שאני מסרבת בתוקף להשתמש בה) היא אחות בבית חולים. אנשי המחלקה שלה הביאו לנו מתנה לחתונה שהיתה בפראג, דבר שהיה מאוד לא צפוי ומרגש. הם כולם מכירים את אורי מאז שהיה ילד קטן והתרוצץ במחלקה והיה מאוד נעים לראות שעוד זוכרים ואוהבים אותו.

הכנו להם משהו קטן כתודה – כרטיס ברכה וסלסלה קטנה לסוכריות. הכרטיס הוא די גדול - 15X15 והדפים הם מליין קאפקייק של בייסיק גריי. אני מתחילה מאוד לחבב דפים של בייסיק גריי, חבל שזאת חיבה כל כך יקרה  אורי דווקא לא היה שותף לחיבה ולא הבין למה הדפים נראים ישנים. העברתי לו סדנאת חינוך שעקריה היו שככל שדף נראה ישן, קרוע ומיושן יותר כך עולה מחירו

את הסקיצה לקחתי מכרטיס של מור.

אורי כתב מכתב תודה מרגש מאוד שהדפסנו בתוך הברכה. הבחור מוכשר עם מילים וזה הסידור הקבוע שלנו – אני עושה את הברכה והוא כותב אותה.