מוכרחים להיות שמח

אני עומדת לא רחוק ,

אבל ילד הבועה לא רואה אותי.

הראש לו יצר לו,

מחיצות משלו.

אני מנסה לסמן לך ולצעוק ,

אבל למאמצים שלי אין טעם.

ילד הבועה לא מסוגל לשמוע,

ולא רוצה לראות.

ילד הבועה חי בעולם אחר,

החיים נשפכים כמו אשליה מתוך ראשו.

 עיוור למה שקורה,

אינו רואה מעבר לבועה שלו.

לא אכפת לו

הוא אינו מסוגל לראות

את הרגשות שלי,

הוא מסתכל על העולם בעניים משקרות

ובחיוך רחב שפתיים.

ילד הבועה  לא ידע שבכיתי,

יותר מפעם בגללו.

הוא לא ידע הרבה דברים

וגם את זה שרציתי לחיות רק בבועה שלו.

בלילות אני חולמת שהוא יצא החוצה,

שנפסיק שנינו לפחד.

אבל עד אז אני עומדת כאן,

לא רחוק

וילד הבועה לא רואה אותי.

ילד הבועה לא יודע

כמה אני אוהבת אותו.

ולפעמים עצוב לי לחושב

ילד הבועה לא ידע אהבה,

עד שיצא מבועתו

כי בבועה אין לה כנראה מקום.

העיקר שהיא שמחה, שהאושר מסנוור אותה.

הם נשארים זרים, אחד לשניה.