מוכרחים להיות שמח

על קבים אליך שירי מדדים
הה קראי לי!
יפה עד בושה את!
לבוש לתפארת אצא מדעתי
אל אורך הבוקע בשער!

כי חומה לי חגיך בקצות משעולי,
כי אָיְמָה לי שמשך הקבועה לבלי שְקֹעַ.
כי אני מתפלל
שתהיי שלי,
רק למען אוכל אותך לשכוח.

מה המחיר לחיי שחצו בגליך,
שחרדו לקולך? מה לומר, מה לתת
לתוגה הפראית הרוצה רק אליך,
המושטת כפות לברזל הלוהט?

פה רשרוש מבוהל מפינה לפינה
וּתְעִיַּת אצבעות על דלתות ובריחן.
פה אורזים יפתי, את שרידי הבינה,
כֶּאֱרוז צַוְּרוֹנִים ונירות לבריחה.

פה זכרך כמצור מתקרב ורוחק,
מסחרר
ומרפה
וחלילה חוזר.
אַתְּ התו הקדמון, הצלול, הצוחק,
אשר לא יְכִילֶנוּ חליל החזה.

אם ירצה אלוהים ונרד מתליה
ודמותך עד מחר מעינינו תרפה,
אספר לך אולי מה קשה לי היה
עד הבוקר את שמך רק ללמוד בעל פה.

את שומעת.הרוח זרה וסתוית.

אורח צועד אל ביתך שהחויר.

את ניצבת בחלון ,או רקמת ,או טוית,

כבי את האור ושכבי.

את נרדמת.ואני אכנס ואשב.

לרצפה אשב,

להביט אליך.

שותק ונכרי בחדרך השלו,

אחכה לך כמו נעליך.

אז תקומי מוארת שנגה-אויבים,

כי עבר בשנתך אלוהי.

אז תקומי ,

ושני חלומות לא – טובים

יתקרבו לאיטם,

יאחזוך בידך

ויובילו אותך אלי.