מוכרחים להיות שמח

את הטוב והרע, תחת סרט קטיפה

בוחנת את העולם בראי של חוקים.

לא אכפת לך מכלום זולת הקביעות

שוקעת לתוך חלומות רחוקים.

את צורבת בזיכרון במחט ברזל,

את שוברת שתיקות ובונה לך כתלים.

את אלפי הסודות שלא נשמעים,

אלו שלא מתגלים גם כשגדלים.

הקפיצה למרחק והנפילה שאחרי,

הן את, כן את יקירה.

את ברעש הגדול ,בעצב המר

את הינך השקט שלפני הסערה.

שארית הבינה, הטיפשות המרוחקת

הן את הלא כלום וגם הכול.

כי את כמו נזם זהב בתוך אף של חזיר,

והייתי שוכח אותך אם הייתי יכול.

- - - - - - - -

שדות שחוורו ועצים נושאי שובל
עמדו באורך הלבן.
הלילה  סחרחר מיונים על השובך
מדליק לך עצי דובדבן.

                                                  (לבדך\נתן לאתרמן)