מוכרחים להיות שמח

לא יכולתי להציל אותך,

במקום זאת המשכתי לצוף

כששקעת אתה לתוך

עולם של בדידות.

עינך נעצמות אט אט ,

הגומות מאבדות

 את שכרון החיים.

נשמת הילד הרך ששכנה בתוכך,

עלתה מעלה ונתקלה

 רק קלות בקצוות העננים.

האמבט התמלא לאיטו זיכרונות,

חטאים וצרות שנאספו בשנים.

שרידים של שמחה וכאב

הפכו את המים-

אדומים וחמים.

בכיתי קלות, ויתרת ממילא

בבכי אין טעם ולא נחמה.

נשארתי לשחות, ירדת למטה

ספגת גם הפעם את טעותי האחרונה.

אך ברגע האחרון התנתקת ממני

למרות שהיה זה המוות שלי,

לא שלך.