מוכרחים להיות שמח

בלי רגע של מנוחה,

רקדנו כול הלילה טנגו של אגו.

מסתובבים סביב עצמנו,

נוגעים ,לא נוגעים

בנקודות הכי כואבות.

הקרבה שבינינו כבר פגה,

המרחק שנוצר הוא שדה קוצני.

בין לילה הפכה המיטה שלנו

לשדה קרב דומע,

של רגש הקמל וגווע לאיטו.

תן לי לרגע ליפול,

להישבר עליך ולקום בשנית.

להקיז את דמי ,

לברוח בשקט

כדי שאוכל בסוף אליך לחזור.

כול צעד קדימה ,

גורר אחד לאחור.

במבט ובמגע

זרים אנו

כול אחד מרגיש לא כעצמו.

הבוקר כבר מפציע על המיטה,

ובתוכה שניים ישנים.

מתקוטטים בשנתם,

חסרי המרגוע

אבל הפעם הם כמו זוג חתולים.