אלוהים לא מבקר יותר בבתי קברות,
הם מאסו עליו לפני שנים.
הוא אינו מנחם עוד שרידי אמהות,
לא מטייל כבר בין מצבות הבנים.
אלוהים לא מבקר כבר בבתי קברות,
גם אזכרות ולוויות אלוהים כבר לא עושה.
שוב לא ירד אל בניו , להתהלך בין החלקות
לחייך לעוברים והשבים בחיוכו הרפה.
והוא לא עונה לטלפונים ביום הזה,
גם לתפילות, חוץ מאירועים מיוחדים.
ביום הזה הוא רוצה להיות לבדו,
להרגיש את הקושי שבלקחת ילדים.
הוא מטביע יגונו בכוס המרה,
הוא סותם את אוזניו לקללות לצעקות.
היום אלוהים לגמרי לבדו
מתאחד עם כאבן של אלפי נשמות.
הם לעולם לא ידעו שהיה איתם שם,
בגולן , בלבנון בעזה ושכם.
הוא עצם את עיניהם ,דיבר אל לבם
הרגיע את הכאב שרבץ עליהם.
הם לעולם לא ידעו איך חיזק את ליבו,
של קצין העיר הבא לביקור.
הם לנצח, לנצח יאשימו אותו, רק אותו
ששכח הבטחתו ולקח בכורותיהם.
בצפירה אלוהים נעמד מיד דום,
מצדיע לכול ההורים השכולים.
הוא יודע שהם שונאים אותו בליבם,
האמת היא, שאלוהים איתם מסכים.
על הילדים הוא שומר כול דקה מקרוב,
משקיף עליהם עצוב ולאה.
אלוהים מתבייש להסתובב היום ברחוב,
כי מי חשב שביום הזיכרון , גם אלוהים בוכה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
