*תמיד אפשר למצוא את הדברים הרעים בכל דבר.
*באסונות יש משהו כ"כ יפה.
*הדברים שאתה הכי אוהב:צבע,סרט,מוזיקה נקבעים בעייני כשאתה נער..אפילו אחרי שאתה מתבגר והשתנת, אתה עדיין אוהב אותם הכי.
*חייבת לקנות אולסטאר שחורות.
*אני פטתית.
*התגעגתי לזה. שמסתכלים עליי ברחוב כי אני נהנת להקשיב/לרקוד/לשיר עם המוזיקה שלי.
*העבר יכול לשאת הרבה.
*אולי בגלל שזה אףפעם לא התממש,קשה לי לעזוב..או שאולי אני אוהבת אותו כבןאדם סה"כ ועצוב לי שנותק ככה הקשר. אני חייבת לעבור הלאה.
*אני עצובה. אני עצובה כי אמור לי להיות שמח בלב עכשיו,ובמקום זה, רק געגועים מוצבים שם..געגועים למה שפעם היה והפחד שאולי זה גם לא יחזור.
*ישראלים זה טירוף.
*אין זמן!אין זמן!אין זמן!!
*לא סמדר,לא. את לא הולכת להפסיק. את הולכת להמשיך,ואת הולכת להצליח. אין מה לעשות,את חייבת ללמוד מהטעות ולקן אותה עכשיו. לכי תשכילי לך!
*לראות מטושטש בגלל המהבהבים האלה אבל בין לבין לראות את האנשים האהובים שלי,אני אוהבת את זה.
*אפילו שזה מזרחית,כולם שמחים ונהנים. אז אני זורמת.
*זה תמיד יעלה את האגו. ואני עוד לבושה פשוט,אז זה עוד יותר מעלה אותו.
*עד כמה שזה כיף,אבל בחייאת תנו לי לרקוד קצת בשקט.
*מעצבן אותי שהחיים האלה מסתכמים בלימודים. תשתחרר-תעשה פסיכומטרי-לך ללמוד. מעצבן אותי שבשביל חיים טובים אני צריכה לשבת על התחת וללמוד. למה אי אפשר לעשות חיים טובים גם בלי ללמוד? יותר ויותר אני מגלה על עצמי שאולי אני לא באמת בןאדם של לימודים,אין לי את המשמעת הזאת של עכשיו לבת על התחת וללמוד ועוד במיוחד בדברים שאני שונאת. אני מאמינה שאני יכולה להיות מאושרת גם בלי הבגרות המזדיינת הזאת,אבל הנורמה החברתית שיש בישראל היא שאם לא תלמד,לא תצליח. זה מעצבן.אני שונאת להכריח את עצמי לעשות דברים שאני שונאת,אני מרגישה כבולה שאני עושה זאת,כאילו כולאים לי את הרצון ואומרים עכשיו תעשי מה שאנחנו אומרים לך. קשה לי לקבל את זה,א אני מעדיפה לברוח ולהבריז ואז אני רק פוגעת בעצמי. ואני יודעת שזה המון עבודה עצמית אבל למה לעשות משהו שהוא לא כיף?
*everyone semms normal until you get to know them
*שגרה זה בין הדברין שהכי מפחידים אותי.
*הגעתי למסקנה שאני עדיין אוהבת את החשיבה שבפייסבוק אני עדיין רווקה, החיים ייפים ועדיין מתחילים איתי,זה כיף לדעת שאם זה לא יילך יש לי מפלט.