לאחרונה התדלדלו מילותי בבלוג הזה.
לפני כשלוש וחצי שנים, עת התחלתי לכתוב פה, הייתי משפריצה מילים. לעיתים מידי יום.
לאחרונה שמתי לב שהחיים שלי התיצבו. לפעמים אני חוטפת דיכאון קל על זה שהם משעממים, אך בפועל אני שמחה
שהשכלתי להשקיט את הנחשולים שהציפו אותי. כל מה שנשאר היום זה להתמודד עם מערבולות קטנטנות וחמודות
ולצוף על הים הרגוע.
כמה אנשים שמכירים אותי בחיים האמיתיים קוראים פה. ואם פעם היה לי נוח לחשוף את עצמי, אני מודה שזה כיום מקשה עלי לכתוב פה.
פעם רציתי להשאיר חותם אצל אנשים שעברו בחיי. היום זה פחות אכפת לי.זה אני, זה לא הם כבר.
משהו נסגר בי. אני מנסה להפתח, לבטוח, לתת צ'אנס לגברים.
אבל אתמול מצאתי את עצמי עם בחור מתוק וסקסי להפליא, כזה שרוצה קשר באמת. יושבת איתו בערב מקסים בבית יין על שיראז מענג,גבינות משובחות ושיחת נפש, ומספרת לו שכמה שאני רוצה זוגיות אני מכורה ללבד הזה, הנוח והמוגן.
לצערי זה כנראה נכון. אני במלכוד...אבל מאמינה שיום אחד גם זה יפתר, בספונטאניות.
חוץ מזה, אני מסיימת את התואר השני שלי בימים אלה, כפי הנראה בציונים יפים מאוד, תוהה אם יהיו בי כוחות לדוקטורט.
נהנית מהילד שלי.זאת אולי סטייה להגיד, אבל הלוואי והיה לי גבר הורס כמוהו
מצליחה בעסקים ועובדת על פרוייקטים מרתקים
אוכלת כמו בהמה אך ממשיכה לעשות את זה לגברים (לרובם אני חושבת..)
טוחנת סרטים בלילות במערכת הקולנוע והמסך החתיכים שקניתי לעצמי בחורף
מתכננת את החופשה הבאה שלי
מי אמר ששגרה זה רע? :)
זה מצחיק שיש פה בבלוגוספירה כמה חברים שאני בעצם לא מכירה, אבל הם עברו איתי את התהליך של השנים האחרונות בפרטי פרטים.יותר מהחברים שבחוץ..