הלב מתחיל להרפא, הנפש פחות מצולקת

פתאום אתמול חשתי געגוע. לעולם הדייטים,לריגושים ואף למים המתוקים שלגמתי בצמא והקאתי לפני שנים.

ניסיתי להבין למה.

אני חיה חיי רווחה, משפצת בית בלב תל אביב, יש לי גבר הורס, חתיך,חכם,תומך,איש שיחה, טוב במיטה ועשיר.

אז מה זה הגעגוע הזה שמזדחל? ואולי יש לזה קשר לקושי שאני חווה בעסק בחודש-חדשיים האחרונים אחרי תקופת היי שהלקוחות זרמו והתקשורת חיבקה?

אולי כשקצת קשה ופחות זוהר קשה לי להיות שם,להתמודד ואני רצה לריגוש הבא?

הוא מפחד והיא מפחדת

הוא משתבלל והיא מתקרנפת

הוא מרגיש שהיא בולעת

היא דווקא בפוזיציה של תולעת

היא חוזרת להיות ילדה קטנה בחור שחור

אין שם אף אפשרות לבחור

גם לו אין שום יכולת תמרון

אמא שלו הרי תמנון

היא לא תוכל לשאת יותר נטישה

והוא עוד לא למד לחבק אישה

שנעלבת ונזקקת וצריכה ביטחון

היא רק צריכה מגע,לא שיזחל על הגחון.

איך ממשיכים מכאן? מי יודע

היא לא נסיכה והוא לא צפרדע.

הוא טוען שהוא בעצם מסוגל.זה היה רגעי.רק נבהל

הבוגרת שבה מבינה שהוא צריך ספייס

גם היא צריכה את זה, אבל קשה לה להתאפס

זאת הילדה שם בחושך שמרגישה לבד

הביטחון שהיה עד כה די אבד.

לאהוב ולאבד או לאבד כבר עכשיו?

ולמה בכלל לא לחשוב חיובי

וזה שלא צפרדע וזאת שלא נסיכה

יקימו בסוף סוג של ממלכה...

הילד שלי עולה מחר לכיתה א'. הילד הקטן שלי

עשינו היום סדר בחדר שלו. ביום האחרון של החופש האמיתי שלו,האחרון לפני כניסתו למכונת הקפיטליזם המשומנת

כמה שעות לפני שהוא נכנס לעולם שמודדים אותך במספרים-בציונים, בכמה כסף, כמה מ"ר אתה גר וכמה קילומטראז' בכלל עשית. בכמה פחות משקל הבחורה שתהיה איתו וכמה יהיה הקאפ שלה....

התינוק שלי...

בכל מקרה. עשינו סדר בחדר ובתחתיתה של איזו סלסלה מצאתי מוצצים שהיו לו, פטמות בקבוקים. תמונה מיום הולדת שנתיים-אז פירקתי את החבילה לאפרוח שלי הרך....

אני לא יודעת אם אני בסוג של משבר לקראת יום הולדתי ה-35 הקרב או בגלל שהתינוק שלי עולה לכיתה א'.

למרות שיש לי אהבה גדולה וטובה משהו בי מרגיש בי חסר.

לא יהיה לי יותר תינוק בבית, אני אומרת לאהוב שלי. תעשה לי ילדה?

הוא הולך איתי אבל מבהיר שגם היא,שלנו המשותפת, תעלה בסוף לכיתה א'. ואז סביב גיל 50 פלוס הוא לא יוכל לעזור לי שוב עם זה..

האפרוח שלי מחר ישים על עצמו תלבושת אחידה עם הדפס המוסד הלימודי. יתחמש בילקוט מפלצתי במימדיו. במחברות "חכמות" (נשבעת לכם יש דבר כזה שמבקשים לקנות. בזמננו היו רק מחברות טיפשות).

התינוק שלי יתחיל את מירוץ החיים. לי בא כבר לפרוש (רק מהמירוץ, לא מהשאר).