רבים כותבים פוסטים כדי לזכות בתגובות או פשוט מצפים שיהיה הרבה תגובות. כולנו נמנים עם קבוצה זו.

אבל היום אני רוצה לכתוב פוסט ושלו תהיה רק תגובה אחת-תגובה מאלוהים.

אני רוצה שהוא יגיד, יספר ואם לא יכול הוא אז לפחות ירמוז לי-למה?

למה נהרגים לנו אנשים? למה הם נחטפים? נפגעים מהטרור?

ואני לא מתכוונת רק ליהודים. אני מתכוונת לכולם.

היום ראיתי באינטרנט כמה כתבות על הרוגים ממלחמת לבנון השנייה. נהייה לי כל כך כואב.

ואני שואלת: "ה', למה לחייל מדהים ומקסים בן 18 שרק התחיל את החיים מגיע למות ולחיזבאללה החארות האלה מגיע לחיות?!"

הרי מגיל כל כך קטן מלמדים את כולנו שה' רואה את נפש האדם, גומל על מעשים טובים, אז איך יסבירו לנו למה ילד בן 19 שרק סיים ללמוד, ילד עם תקוות, חלומות, ציפיות, תכנונים ואהבות- איך ילד כזה נקטף?! למה הוא מת?! ולמה לעזאזאל הערבי המחבל הזה

שהרג ילדים, למה הוא חי? למה אותו משחררים בחילופי שבויים? למה לחיילים שלנו מגיע לחזור לאדמת הארץ בארון קבורה ולהם מגיע לחזור לאדמה המקוללת שלהם כגיבורים?! איפה הצדק אלוהים? איפה אתה בכל הסיפור הזה?

ואולי...אני לא צריכה לפנות אלייך? אולי אני צריכה להפנות אצבע מאשימה גם כלפי הממשלה שלנו שלצערנו הרב לא תמיד יודעת מה היא עושה. בראש המדינה הכל כך מהוללת שלנו עומדים אנשים שיום יום הורגים אותנו. הרי כל הכניסה ללבנון..מתחילתה הייתה טעות.

טעות שהשאירה מאות משפחות שכולות, אלפי לבבות שבורים ונתנה לאדמתנו המון ארונות קבורה.

כן, הם נלחמו למען ארצנו. אבל האם זאת הייתה המלחמה הנכונה? אני אישית מרגישה שהמלחמה בלבנון הייתה חסרת כל טעם. מעגל סגור של רצח. מעגל שלא יכול פשוט להגמר. אני מרגישה שהחיילים שלנו נהרגו במלחמה הזאת סתם.

אני מרגישה שהדור שלנו מקולקל. אין לנו מנהיג, אין לנו מישהו שיאחד אותנו ויוביל אותנו לעתיד טוב יותר.

יש שיגידו שאולי הנושא לא רלוונטי לכרגע. יכול להיות שהם צודקים. הרי יש מיליוני בעיות חדשות לדבר עליהם.

אבל זה כן רלוונטי לאותם משפחות. משפחות שכואבות את מות יקיריהם יום יום, דקה דקה במשך השנתיים האחרונות. כאב שלעולם לא יוקל, לעולם לא יעבור ולא יגמר.

אז זה כן רלוונטי וכן חשוב וצריך תמיד לזכור ולא לשכוח.

יהיה זכרם ברוך.