לפעמים כשהשמש שוקעת

היא שוב פוקחת עיניים גדולות

מסתנוורת משלל האורות.

לפעמים כשהירח מפציע

היא נותנת לעצמה להשתחרר

במחשבות, בדמיונות

היא מפליגה למקומות רחוקים

מקומות ספק מוכרים ספק זרים

ריחות של אהבה וניצנים של תשוקה

היא פורשת את ידיה

היא רוצה להרגיש, איך הכל מתערבב

וסוחף אותה, רחוק

לארץ של אשליות מתוקות

לא מרפות

וכשהשמש זורחת בבוקר

הם הופכות כואבות,

משפילות

קורעות את הנפש לגזרים

והלב בוכה בשקט, בלי ששומעים.

ושוב,

ייסורים קטנים מתחילים להחוויר

כשהשמש שוקעת לים

והירח עולה במרומים..

(פרץ של כתיבה..:-\)