רשימות של ספרנית דילטנטית

(חלמתי הלילה שאני נמצאת בהופעה של סוניק יות' ומרצבאו באיזה מתנ"ס מעופש. העניין הוא, שאת סוניק יות' אני לא סובלת ואת מרצבאו בכלל לא שמעתי. אבל אז נזכרתי שהתפקיד שלי בחלום היה להיות אחראית על הדוכן של המרצ'נדייז. מה שאומר שאני יכולה לקחת את כל הפוסטרים והפליירים לעצמי. אלוהים, איזה חלומות יש לי. מצד שני, יכול להיות הרבה יותר גרוע.)

בסוף השבוע סיימתי לקרוא את All Over Creation של רות אוזקי. את רות אוזקי אני אוהבת מאז "שנת הבשרים שלי", שהיה ספר מבריק. מה שאהבתי בו במיוחד זו העובדה שעל אף שבמרכזו עמדה ביקורת חברתית ופוליטית חריפה מאוד – על תעשיית הבשר, על חברת הצריכה, על הגלובליזציה ועל שוביניזם – אוזקי לא שוכחת לרגע שהיא בראש ובראשונה סופרת, שכותבת יצירה ספרותית ולא מניפסט אידיאולוגי (בניגוד, למשל, ל"נו לוגו" של נעמי קליין או "כלכלה בגרוש" של ברברה ארנרייך, שהם מצויינים ומומלצים בתחומם כ-non-fiction). מה שעוד מקסים אצל אוזקי, זה שעם כל האג'נדה הנחרצת שלה היא לא שוכחת את חוש ההומור, וזה דווקא הופך את הביקורת שלה לאפקטיבית עוד יותר.

עלילת All Over Creation מתרחשת בשדות תפוחי האדמה של איידהו. אלה מספקים קרקע פוריה לאוזקי לבחון מקרוב את האופן שבו משתלטים התאגידים הגדולים על חוות האיכרים הקטנים והעצמאיים. באמצעות הנדסה גנטית של זרעים וביו-טכנולוגיה של גידולים חקלאיים חדשים, הם הולכים ודוחקים את רגליהם של החוואים שאינם מסוגלים לעמוד יותר בתחרות מולם. זו לא רק החמדנות והבריונות של התאגידים שאמורות לקומם מולם כל בנאדם סביר, אלא היומרה והתעוזה שלהם לפצח את הסוד האולטימטיבי של היקום: סוד הבריאה עצמה, החיים והמוות. לרשום על זה פטנט, להדביק ברקוד ולגזור קופון.

אבל כאמור, אצל אוזקי זה רק רובד אחד בעלילה. לא פחות מרתק הוא האופן שבו היא מטפלת ביחסים שבתוך משפחת פולר: היחסים בין יומי שברחה מהבית בגיל 14 ועכשיו, אחרי עשרים וחמש שנה, היא חוזרת כדי לסגור מעגל ולהשלים עם הוריה הקשישים והחולים, ובעיקר עם אביה המתנכר. ומצד שני, היחסים בין יומי עצמה, שהיא עכשיו בתורה אם לשלושה ילדים (כל אחד מאב אחר), ובין ילדיה שלה, ובעיקר עם בנה הבכור פיניקס בן ה-14, שעומד בעצמו בפני בריחה מהבית.

ובתוך כל זה יש חבורה מצחיקה ומקסימה של אנרכו-אקו-פאנקיסטים שנלחמים להגן על אדמתו של פולר מפני כוחות הרשע החמסנים; יש שתי מיתות (שרק אחת מהן טבעית) ולידה אחת כי זה מעגל החיים; יש בחורה פמיניסטית בשם לילית שמקימה אתר פורנו באינטרנט וקוראת לו The Garden of Earthy Delights (השם הזה לבדו הצחיק אותי עד דמעות) ומקימה עליה את זעמם של כוחות הימין הריאקציונרי והדתי בעיירה הקטנה והנידחת באיידהו; יש זוג חשוך ילדים נוגע ללב, ויש סיום נפלא בדמות מכתב ממהומות נובמבר 1999 בסיאטל נגד ארגון הסחר העולמי, שסוגר את כל הקצוות בסיפור.

ולפעמים אדם קורא בסבלנות ספר של 420 עמודים, רק כדי להיתקל במשפט אחד ששובר לו את הלב מרוב יופי בעמוד ה-411:

Life is evanescent, but left to itself it rarely fails to offer some consolation.

* * *

ומי שהנושאים הללו מעניינים אותו, ימצא שפע של חומר מרתק למחשבה בספרו של אריק שלוסר, Fast-Food Nation.