רשימות של ספרנית דילטנטית

האישה שעמדה לפניי בתור לקופה בסופר אתמול אחר-הצהריים איזנה רביעיית גינס בראש ערימת המצרכים שלה, כשהיא מרצה באוזניי הגבר שאיתה על "גיא ההריגה" של ביאליק. אני לא מבינה בביאליק שומדבר, אבל הגינס הזכירה לי שה-16 ביוני הוא התאריך בו מתרחשת עלילת "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס.

ה-16 ביוני הוא היום שבו התאהב ג'ויס בנורה ברנאקל. הם נדדו הרבה ברחבי אירופה והתחתנו רק כשבתם היתה מספיק גדולה כדי לבקש מהוריה שיתחתנו. בפברואר 1922 ראה אור "יוליסס", ש-850 עמודיו (בתרגום לעברית של יעל רנן) מקיפים יום אחד בחייהם של שלושה דבלינאים: ליאופולד בלום, אשתו מולי בלום וסטיבן דדלוס (בן דמותו של ג'ויס עצמו וגיבור יצירתו הקודמת, "דיוקן האמן כאיש צעיר"). כל פרק "ביוליסס" מתייחס לגיבור מן האודיסיאה של הומרוס. ליאופולד בלום היהודי הוא אודיסיאוס (הלא הוא יוליסס), ומולי היא פנלופי. זהו כמובן שימוש אירוני: פנלופי חיכתה בסבלנות ובנאמנות לאודיסאוס במשך עשרים שנה עד ששב ממסעותיו. נאמנות היא לאו דווקא הצד החזק של מולי בלום (אם כי היא עדיין אשה מסורה מאוד, בדרכה שלה), אבל לטעמי היא אחת הדמויות הנשיות המקסימות ביותר שיצר סופר גבר. שלא כמו אנה (קארנינה), אמה (בובארי) או אפי (בריסט), מולי היא אשה בשר-ודם, עם תאוות ותשוקות ויצרים ארציים מאוד. היא רחוקה מאוד מלהיות קדושה מעונה. הפרק החותם את היצירה, "פנלופי", הוא מונולוג פנימי בן 45 עמודים, הכתוב מתחילתו ועד סופו ברצף אחד – ללא נקודות, אולי עם שלושה פסיקים, וכמעט בלי שום חלוקה לפסקאות. זה הפרק המפורסם שהעניק לספרות את הזרם הידוע בשמו "זרם התודעה". והתודעה של מולי בלום שוצפת וקוצפת ונעה ללא כל סדר בין בישול, כביסה, אוכל, סקס, גברים, לידה, הנקה, תיאטרון, מוזיקה, עוד סקס ועוד גברים, ביריות, קומבינזונים, וסת, חיים ומוות ושוב גברים ושוב סקס וכן הלאה וכן הלאה. המוח של מולי מלא זימה ותיאורי המין שלה ישירים כמו אלה של נהג משאית. בעטיים החרימה הצנזורה האמריקאית את היצירה והגדירה אותה כתועבה.

וכה אמרה מולי (אני מחברת בין קטעים שונים במונולוג שלה):

"אלוהים יודע שהוא מגוון לי קצת את החיים איך אפשר ללבוש כל הזמן תמיד אותו כובע הייתי נותנת לו לראות את הביריות שלי ואז הוא היה מסמיק הייתי עושה לו עיניים  מפתה אותו אני יודעת בדיוק מה יש להם בראש לילדים האלה שעוד בקושי מתגלחים מוכנים לאונן כל היום כן הוא בטח גמר איזה 3 או 4 פעמים עם הדבר הזה הענקי שלו כמו איזה מוט עבה כל הזמן עומד בחיים שלי לא הרגשתי אחד עם כזה גודל שאת מרגישה לגמרי מלא שם עד הסוף כמו סוס הרבעה שתוקע לך את זה שמה הייתי מוכרחה חצי לעצום עיניים הכרחתי אותו לצאת ולגמור עליי בהתחשב בגודל יותר טוב ככה בפעם הקודמת נתתי לו לגמור בפנים והפעם האחרונה שהוא גמר על הישבן שלי מתי זה היה ציצי הוא קורא לזה נורא הצחיק אותי כן אני חושבת שזה עשה אותם יותר מוצקים איך שהוא מצץ אותם כל כך הרבה זמן הפטמה תיכף מתקשה מכל דבר הכי קטן האשה באמת שיא היופי על זה אין ויכוח כשהוא אמר אז שאני יכולה לדגמן בעירום כשניגנתי על פסנתר בקפה ארמון אני חושבת שעם שיער פזור אני אהיה כמו ברחצת הנימפה או אולי אני קצת כמו הזונה המלוכלכת הזאת בצילום הספרדי שיש לו או נזירה בתמונה הגסה ההיא שיש אצלו נזירה כמו שאני צנצנת כמה הנאה שהגברים האלה מוציאים מנשים הלוואי שהוא היה כאן או מישהו שהייתי יכולה ללכת אתו עד הסוף ולגמור עוד פעם אני ממש בוערת בפנים הכל אש כשהוא הדליק אותי בפעם ה-2 בדגדוג עם האצבע מאחור גמרתי וגמרתי במשך חמש דקות אולי עם הרגליים שלי עליו הייתי מוכרחה להיצמד אליו רציתי לצעוק כל מיני דברים תזיין אותי או הכוס שלי או משהו כן יש לי שם כל הזמן תחושה נהדרת כזאת רגיש נורא ואני כל הזמן התעסקתי עם עצמי 4 או 5 פעמים ביום לפעמים איך גמרנו אז אה כן שפשפתי לו והוא גמר בתוך המטפחת שלי עשיתי את עצמי כאילו זה לא מדליק אותי אבל פתחתי את הרגליים הרגשתי שמתחשק לי לנשק אותו על כל הגוף אפילו את הזין החמוד והצעיר שלו ככה זה כל כך פשוט לא היה אכפת לי לשים אותו בפה כאילו זה מבקש ממך שתמצצי אותו בחיי שהייתי עושה את זה תוך חצי שנייה אפילו אם היה יוצא לי לבלוע מזה אז מה זה בסך הכל כמו דיסה עם הרבה מים או כמו הטל ואם הוא ירצה לנשק לי את הישבן אני אמשוך את התחתונים שלי ואתקע לו אותו ישר בפרצוף בגודל טבעי מצדי שידחוף את הלשון שלו 10 קילומטר לתוך החור שלי אני אכווץ חזק את הישבן כן אוי מותק הייתי נהנית לגרות אותו כשלא נתתי לו ללקק לי פעם אז החלטתי שהייתי מספיק קשוחה ונתתי לו הייתי רוצה שאיזה גבר ייקח אותי פעם וינשק אותי בזרועותיו אין מה שישתווה לנשיקה ארוכה כזאת לוהטת שנכנסת לך ישר עד הנשמה וזה היה לפני 16 שנה אלוהים אדירים אחרי הנשיקה הארוכה ההיא הפסקתי לנשום כן הוא אמר שאני פרח הרים כן אנחנו באמת ככה פרחים כל הגוף של אשה כן פעם אחת בחיים הוא אמר משהו נכון והשמש זורחת לכבודך היום כן בגלל זה הוא מצא חן בעיני כי ראיתי שהוא הבין או הרגיש מה זה אשה ואז ביקשתי בעיניים ששוב הוא יבקש והוא ביקש שאני כן תגידי כן פרח ההרים שלי וחיבקתי ומשכתי אליי שירגיש את השדיים והלב שלו דפק כמו מטורף וכן אמרתי כן אני רוצה כן."

זה מה שקורה למי שמתחנך בנעוריו אצל הישועים.

הדרך היחידה שאני מכירה להתמודד עם "יוליסס", היא לקרוא אותו שלא לפי הסדר. בדילוגים מפרק לפרק, אחורה וקדימה, רק לפי מה שמעניין לקריאה. ממילא אין לו עלילה ליניארית והוא נע בחופשיות בין סגנונות כתיבה שונים, ובכך מטרים את הספרות הפוסט-מודרנית בכחמישים שנה לפחות.

* * *

Nation of Ulysses היא אחת הלהקות המשובחות שהוציאה הסצינה של די.סי והלייבל Dischord. אומת יוליסס היא הלינק החסר שמחבר בין פוסי גאלור ופוגזי, למי שחשב שאין שום דרך בעולם שבה שתי הלהקות הללו יכולות להיפגש. והיא גם ההוכחה, למי שצריך עוד הוכחה, שלדיסקורד תמיד היה גם הרבה חוש הומור.