רשימות של ספרנית דילטנטית

אחד הדברים הצפויים ביותר בסיפורים המבוססים על מעשה אמיתי, הוא דווקא ההצהרה המופיעה בתחילתם, לפיה "עלילת הספר, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דמיונו של המחבר. כל קשר בין עלילת הספר לבין אירועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן לבין דמויות או שמות של אנשים חיים או מתים, מקרי בהחלט."

בטח, אני יודעת שהתצהיר הזה נועד למטרות כיסוי-תחת משפטי. אבל זה תמיד נראה לי מגוחך, מפני שברגע שהקורא רואה את התצהיר הזה על היותו של הסיפור בדוי, הוא יודע בוודאות שלפניו סיפור שמבוסס על מקרה אמיתי*. משום כך אני שמחה שאל"ף, צ'ק קינדר חסך מקוראיו את הדיסקליימר המיותר הזה; ובי"ת, אני מעדיפה את ההצהרה הנחרצת והמצחיקה מאוד של דייב אגרס, המופיעה בתחילת ספרו "יצירה קורעת לב של גאוניות מרעישה":

"הספר שלפניכם הוא יצירה בדויה רק במובן זה שבמקרים רבים המחבר לא הצליח לזכור את המילים המדויקות שאמרו אנשים מסוימים, ותיאורים מדויקים של דברים מסוימים, ועל כן נאלץ למלא את החסר כמיטב יכולתו. פרט לכך, הדמויות והאירועים והדיאלוגים אמיתיים כולם, הם אינם פרי דמיונו של המחבר, מאחר שבזמן כתיבת הספר לא היה למחבר כל דמיון שהוא לדברים מסוג זה, והוא לא היה מסוגל להעלות על דעתו להמציא סיפור או דמויות. כל דמיון לאנשים חיים או מתים אמור להיות גלוי וברור להם עצמם ולמי שמכיר אותם, במיוחד אם המחבר הואיל בטובו לנקוב בשמם האמיתי, ובמקרים אחדים גם במספר הטלפון שלהם. כל האירועים המתוארים להלן התרחשו במציאות, אך המחבר נטל לעצמו פה ושם חירויות אחדות, קטנות מאוד, באשר לסדר ההתרחשויות, מאחר שזאת זכותו כאמריקני."

* * *

וזה הקטע המצחיק ביותר בעיניי בספר "יורחי הדבש":

"אני יודע שזה יום הנישואים שלנו, אליס אן", אמר ראלף. "את לא צריכה להזכיר לי את השבע-עשרה שנה שלנו יחד אפילו לרגע. יש לנו בבית שני ילדים פושעים עבריינים שמזכירים לי בכל רגע שאני ער. אם הייתי כותב סיפורי מפלצות הייתי יכול להשתמש בילדים האלה בתור השראה. אולי הייתי יכול להשכיר אותם לסטיבן קינג."

*זה תמיד מזכיר לי את הפרדוקס שלפיו את האמירה "אני מת" יכול להשמיע רק אדם חי, ומכאן שההצהרה של אדם על מותו היא ההוכחה להיותו חי. לפני כמה זמן כתבתי קצת על פרדוקסים (יחד עם שי), ששיאם במשפטי אי-השלמות של גדל. בדיוק בימים אלה ראה אור בעברית הספר ששמו "מה שמו של הספר הזה?" מאת ריימונד סמוליאן, אשר עוסק בדיוק בנושאים האלה. כך שלמי שיש עניין בנושא, הוא מומלץ מאוד.