רשימות של ספרנית דילטנטית

לילדיי – יונתן, אורי ורותי.  ההקדשה הזו של דויד גרוסמן פותחת את "מישהו לרוץ איתו".

קח אותי למשל (זיכרון לליאור) / נתן יונתן

קח את החיים בקלות, אמר יונתן לאחיו,

קח אותי למשל, איך אנוכי מערים

על שאול ועם נערי מזעם אבי

אל מי הייתי בורח

אם לא אל המר באויביו – אל דויד.

ידידות היא לפעמים כינוי לאהבה אסורה

ואני הייתי אורב לו שעות בשדה הקצורה

מלטף חלוקי נחל, מהתל בזמן

מת לאט לאט מציפיה, לוחש: מה אתה עושה לי

דויד, אתה שטעמת מאהבת מיכל.

ופתאום חץ שלוח; שדר קצר וחד;

שוב עסוק, עם אחת השפחות מן הסתם,

או בעסקי העם חורש בחשאי מזימות

ואחר כך האהבים, המלחמות.

זכור אותי, אחי, סייר בודד

חורץ לבד את שעת השין, שועט

בקלות ראש פראית לקרב

ושב עייף ואלמוני אל אנשיו

שיכור מיערת-הדבש

פורע חוק

שוכח את חוכמת שמשון –

הרעל שטמון בכל מתוק.

סיפור הנער יונתן

ששיחק במוות לבדו.

בעוד רעיו כורעים בתפילה

בין יריעות האוהלים הרועדות

גדל בתוכם נער אמיץ

גבורת זרועם השבורה,

חלום גברותם המנוצחת.

אל תיגע בו, שאול,

אל תיקח את אור עיניו

אל תפיל משערת-ראשו היפה ארצה.

הוא שייך לאלים, לאהבה

לקלות הדעת.

לשתיים שלוש נערות עדינות

שמתו בעיניו לגעת.

"הוא היה ענוג" כיסופים רעדו בקולן

"ונכלם"

ולבן נמלא אהבה לנער ההוא

שלא יידען לעולם.

(מתוך "שירים עד כאן", ספריית פועלים 1979)