(בין ירושלים ותל אביב מחברים שני קווי אוטובוסים: 405 ו-480)
שירים בפרוזה ישראלית: קו ארבע מאות ושמונים לירושלים / אלישבע גרינבאום
אוגוסט מיוגע נדחף לעלות בין חיילים וגברת בחולצת שמי תכלת
סינתטית מתנשפת, ענני זיעה כהים מתפשטים תחת בית השחי,
מייק-אפ זולג בחריצי הקמטים. גיברת, גיברת, למה עומדת במעבר
(צונחת בצייתנות על אחד המושבים), קבלי החלטה, חיילת (גבעול
מנומר, מהסס בין גופים), את בחוץ או בפנים, לא ליד הנהג, מצטער,
חיילת, אצלי קרוב רק עם נשק, מגחך (ראשה של גברת תכלת
סורק סביב מי ומי בשכנים), אני יש לי שומרי ראש אני, יותר
מראש הממשלה (חיילת מצנפת עצמה ליד גברת תכלת), לא כועסת,
כן, רק עם נשק פה ליד הנהג, חיוכו צף במראה, שן זהב בתוך
שורת שיניים, מעל ראשי הנוסעים.
(מתוך "לפתע פתאום האדמה", הוצאת כרמל)
405 / טל ניצן
באוטובוס הדוהר לעבר השקיעה
עיני החיילות היו נעצמות.
מתוך התיקים בחיקן עוד בקעה
יבבת הפלאפונים, חיות מחמד מיותמות.
ברוך שהוציאני מעבדות לגאולה
שהרחיקני משנתי הי"ח מדקה לדקה
שהביאני מחשכת צבאות לאורה גדולה.
בבן-שמן כבו ענני הסוכר
ונחו גבעות יהודיות מזעפן.
שהחייני והגיעני ממקום של קדושה
לעירי החמימה האדישה
אמן.
(מתוך "דומסטיקה", הוצאת עם עובד)
מי שיקרא את "לפתע פתאום האדמה" של אלישבע גרינבאום, ימצא שם עוד "שירים בפרוזה ישראלית", כהגדרתה: בוקר בחוף הילטון, תחנת רכבת השלום, פנינת החומוס, מוקדם בבוקר בפתח הבנק, ולילה בהר הזיתים.
טל ניצן תרגמה לעברית את סרוואנטס, מצ'אדו, לורקה, נרודה, פאס, בורחס, מארקס, ואייחו, קורטאסר, מולינה. זו רשימה מפוארת מאוד. אבל היא גם משוררת טובה בזכות עצמה, כפי שמעידים שני ספרי השירה שפירסמה עד היום: "דומסטיקה" ו"ערב רגיל". הנה שני שירים שאני אוהבת במיוחד.
נוקטורן
עונג קצר, והלילה נשאר
ארוך ואטום ועקר.
הגוף התרפק עוד לרגע וכבר
נאסף לסדין ונסגר.
חיבוק ייפרם והחושך יחדור
בין זרועות, ומתחת לעור
החיה הימית תתנער ותיעור
ולועה ייפער, אין מסתור.
קינה מתפרצת ברחוב: אזעקה
כאילו שנים הפז'ו התאפקה
ופקע המיתר בה סוף-סוף.
ומי שיישן, שישקע, שישכח,
לא יראה איך עינה המימית תיפקח
וחיית האוקיינוס תטרוף.
עונג שבת
כל הכפיות והכפות טבועות בכיור
לערבב קפה עם וויסקי בסכין
לחזור למיטה
ולסגור
(טל ניצן, מתוך "דומסטיקה")
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
