רשימות של ספרנית דילטנטית

11.9.78

היום התחילה השביתה, אבל כדי שחס וחלילה לא ישעמם לנו נתנו לנו טונות של עבודות ושיעורים. בכל מקרה נחמד להיות שוב חופשיה וזרוקה ומתפרפרת. אתמול אחה"צ הייתי אצל אפרת והיה ממש נחמד כי גד בדיוק בא לקחת את כל השיעורים, אז ישבנו ודיברנו וקשקשנו וצחקנו המון. ומה שטוב זה שגם לא נמשכתי אליו. לא שאתנגד ללכת איתו למיטה, אפילו להיפך. אבל אני חושבת שזה כבר לא יקרה בינינו כי עברנו את זה. אנחנו סתם ידידים.

העניין עם שאול משתנה אצלי בפנים מרגע לרגע. פעם זה מקומם ומרגיז אותי ובא לי שלא יתקשר, או שלפחות אני אוכל להגיד לו שלא בא לי שיהיה בינינו כלום; ופעם אני רגועה ביחס לזה ולא איכפת לי להמשיך.

13.9.78

אתמול בערב היה החלק הראשון של "שואה" שארך כמעט שעתיים וחצי. די מעניין, אם כי רואים שהסרט יצא ממעבדות Hollywood, כי אפילו את השואה הם היו צריכים להפוך למלודרמה עם רומנטיקה ועטיפה ורודה עם סרט.

בבוקר הייתי עם עדה בעיר, ומישהו מבוגר יותר ניסה להתחיל איתי. זה היה מוזר. בגזרת השיעורים: גמרתי את השיעורים בהיסטוריה ולקרוא את All My Sons. אני חושבת שאשאר בדוברי אנגלית.

15.9.78

אתמול הלכו 30 ל"י לפח על סרט שלא היה שווה גרוש! The Man Who Fell To Earth עם David Bowie. זה סרט מדע בדיוני, והצילומים היו מקסימים והמוסיקה נהדרת, אבל חוץ מזה היה כל כך משעמם, שכמעט מתתי. ולא רק אני, אלא גם אפרת, ועוד חצי אולם שהיה ריק ממילא. הבנאדם היחידי שנהנה היה עדה, באמת. וממנה דרשנו אני ואפרת הסברים כל הסרט, כי לא תפסנו כלום! עכשיו אני הולכת לנקות כי בצהריים ההורים חוזרים ובארבעה ימים שהם לא היו כאן עשינו בלגן נוראי.

לילה.

ערב נחמד נורא עם גד. הוא התקשר לפנות ערב ואמר שיקפוץ, ובאמת הגיע עם ההונדה החדשה וצחקנו עליה נורא. אחר כך גם דיברנו ברצינות – הוא סיפר לי כל מיני דברים שבכלל לא ידעתי על היחסים שלו עם תומר, ועל כל מיני בנות שהיו לו בקיץ. אני סיפרתי לו בקווים כלליים את הסיפור עם שאול. וזה היה כל כך טוב לדבר איתו. כל כך טוב שבן הצליח להבהיר לי את כל הדברים! אנחנו ידידים כל כך טובים, לא יותר מדי קרובים, ובהחלט בלי אופציות, אבל מספיק כדי לדעת שתמיד יהיה מישהו להישען עליו כשקצת עצוב.

17.9.78

הכל בגלל הליקוי ירח אתמול. זה היה יפהפה ומדהים, עוד יותר מקסים מהשקיעה באדום לוהט בתוך עננים צהובים ואופק סגול ביום שישי. הירח השחיר לאט-לאט עד שבסוף נשאר ממנו רק פס קטן צהוב וכל השאר היה חום-אדום ובורדו, עם תעלות כתומות וכתמים אדומים. וכל כך התגעגעתי לשאול וכל העניין כל כך הכאיב לי כי חשבתי על זה שהיה יכול להיות בינינו משהו כל כך יפה ומלא אהבה. זה פשוט חבל. אבל אני בסדר ואני יודעת שאני חזקה. לכל אדם יש את העולם הפנימי שלו שבו הוא מתכנס ברגעים הקשים והמכאיבים כדי לאגור כוח ולעמוד שוב מול העולם המציאותי, וזה מה שאני מנסה לעשות עכשיו.

18.9.78

איזה יום! רק בגלל שלא בא לי להיות קיטשית אני לא אומרת "היסטורי". כנראה שייחתם הסכם שלום בינינו לבין מצרים תוך 3 חודשים, וכשאלדד בישר לי את זה כשרק קמתי הבוקר ב-11:00 לא האמנתי בהתחלה.

פחות נחמד זה שמחר חוזרים ללמוד, אחרי שביתה של שבוע. אז כאילו כדי לחגוג הייתי אתמול בערב אצל טלי, והגיעו גם רנן ואיריס ונדב. היה נורא נחמד, אבל חזרתי הביתה מאוחר מאוד ולא ישנתי הרבה.

23.9.78

אם זה יימשך ככה, אני אהפוך להיות אחד האנשים הכי חרשניים בכיתה (בררררר). ככל שרע לי יותר ככה אני לומדת קשה יותר. אז היום עשיתי את שיעורי הסינית המתקדמת (קרי: תנ"ך), נרדמתי עם המאמר על ה-DNA וחרפתי איזה שעה, בערב עבדתי על המתמטיקה ובסוף חיפשתי חומר על צ'ה גווארה באנציקלופדיה ולא היה. אני מוכרחה למצוא חומר עליו, זה נורא מעניין אותי.

גיליתי שיש אנשים נורא נחמדים בכיתה. את יפעת אני אוהבת, יובל מצחיק אותי, והחיוך וברכת הבוקר-טוב של אלון עושים לי את כל היום.

27.9.78

ערב נהדר עם אלון – חוץ מהפיצוץ. ואמא עוד שאלה אותי אם הייתי בעיר ואני כמובן היתממתי ואמרתי שלא, מה פתאום, מה לי ולעיר בכלל...

הכל התחיל מזה שאלון התקשר אחה"צ וקבענו לרדת העירה. סתם הסתובבנו ודיברנו וקשקשנו, ואז היה הפיצוץ. אין נפגעים, אבל זה היה קצת מפחיד. אבל לא נכנסתי ללחץ וכמובן שלא סיפרתי להורים.

28.9.78

מסתבר היום מהעיתון שהפיצוץ היה אחד הגדולים ביותר שהיו בירושלים. איזה מזל! אתמול ישבו בכנסת והתווכחו והתווכחו והתווכחו עד שלוש וחצי לפנות בוקר, אבל לפחות אישרו את ההסכמים. היה חסר להם שלא! מטורפים. איך אפשר בכלל להתווכח נגד שלום?!

בדרך חזרה היום הביתה עצר אותי בחור שאמר שקוראים לו יוני וניסה להוציא ממני כל מיני פרטים עליי. פיטפטתי איתו קצת וזהו.

1.10.78

ערב ראש השנה והוא נהדר. יש אווירה חגיגית וארוחה משפחתית, אבל חוץ מזה הוא פשוט יפה, כי הוא מלא תקווה לעתיד וסיכום של העבר. ומה"עבר", כלומר מהשנה שחלפה, אני מאוד מרוצה. היתה לי שנה נהדרת, כי למדתי המון דברים חדשים, הכרתי אנשים חדשים, ובכלל היה מאוד מוצלח.

אני לא מתיימרת לומר שלא היו רגעים קשים בשנה שחלפה. ברור. תומר עיצבן אותי, היו בעיות בלימודים, גדי לפעמים הכאיב לי, עודד עשה לי דברים גועליים וכשאפרת היתה חברה שלו גם היו לנו המון מריבות. אבל הצלחתי להתגבר על הכל ולהיות חזקה. ובסוף היה גם הסיפור עם שאול, שבצילו מסתיימת השנה הזאת ומתחילה חדשה. אני מקווה שיהיה טוב, איתו ובכל שאר הדברים. לי ולכל מי שאני אוהבת.

2.10.78

אבא של ילי נפטר. התקף לב. בן 56. אתמול בערב. הארון מגיע ארצה מחרתיים, יחד איתה ואמא שלה.

אני לא מסוגלת לתפוס את זה. ועוד בראש השנה!

4.10.78

מחר בשעה 2:00 בצהריים תיערך ההלוויה. אני ורנן קבענו ללכת. אני עדיין לא מעכלת את זה.

5.10.78

אני כל כך מעריכה את ילי. היא חזקה למדי, למרות שברור שעוד יהיו רגעים קשים. הלכתי עם רנן ללווייה, וכשהתחבקנו שלושתנו בחוזקה הגיע גם איתן, ואחר כך הלכנו אליה הביתה. זה מאוד עודד אותה והיה לה חשוב. רנן ואיתן הלכו, ונשארנו שתינו ושוחחנו קצת לבד, לראשונה בתוך כל הבלגן. קבענו שאבוא אליה מחר מייד אחרי בי"ס, כמה שיותר מוקדם.

בערב התקשרתי לגד כדי לקחת שיעורים שהחסרתי. למעשה לא התחשק לי לדבר עם אף אחד, אבל גד היה בסדר, אני חושבת שהוא הבין את מצבי. הוא גם סיפר לי שאחותו מאושפזת בבית חולים. פה בבית אמא גם מאוד מוטרדת כבר כמה ימים כי סבא מרגיש לא טוב. כשהכל גרוע אז הכל גרוע. אני גמורה ומותשת והולכת לישון.

9.10.78

הסיבה שלא כתבתי כבר ארבעה ימים היא שאני מבלה את כל זמני הפנוי אצל ילי, וכשאני חוזרת הביתה בערב אני במצב של התפגרות גמורה ונרדמת כמעט מייד. ולטלי עוד היתה החוצפה לבוא בתלונות היום על זה שסירבתי לישון אצלה הלילה! חה, אין לי מה לעשות בחיים!

ילי עדיין חזקה, אבל הכל בפנים. נורא קשה לה עכשיו, והכל מתפרץ אחרי שכולם הולכים. היא רוצה נורא להמשיך את הלימודים ברומא, גם בגלל בית הספר וגם בגלל החברים שיש לה שם. אבל לאט לאט זה הולך ויורד כנראה מעל הפרק וקשה לה גם עם זה.

חשבתי היום קצת על איתן, naturally, ובעיקר על כמה מעט בעצם הכרתי אותו. הוא השתנה, ובעצם עברו שנתיים מאז שהיינו "חברים". עכשיו אני מבינה כמה היינו עוד ילדים.

בתוך כל להט האירועים האחרונים שאול כמעט נשכח ממני, אבל כנראה שאני עדיין מרגישה משהו כלפיו אחרת אי אפשר להסביר את הגעגועים שצפים אצלי מדי פעם. אתמול עשיתי שטות כשהלכתי דרך הרחוב שלו, כי לראשונה מזה חודש שוב עברתי שם וזה עשה לי צביטה בלב. לא חושבת שיתקשר שוב למרות שילי טוענת כמעט בבטחה שכן.

גד לא היה בבי"ס ביומיים האלה. מקווה שהכל אצלו (אחותו?) בסדר.

11.10.78

היה לי יום כיפור קונסטרוקטיבי מאוד. אתמול בערב הייתי אצל ילי ויצאנו לטייל בשכונה, בתוך כל השקט הזה. היום כבר נשארתי בבית כי התפרקתי מרוב עייפות מכל השבוע האחרון. גם הצטננתי נורא, אז ביליתי במיטה עם טישו ועם איזה ספר אסטרונומיה על חורים שחורים. דווקא היה ממש מרתק!

14.10.78

ילי טסה אתמול לרומא כדי לסגור את העניינים, לארוז, להיפרד ולחזור תוך שבועיים.

ישנתי הלילה אצל אפרת והיה יופי. ההורים שלה נסעו, אז נשארנו לבד בבית ועשינו כיף. קמנו מאוחר, הכנו לאכול, וכל הזמן החלפנו תקליטים במרץ ושמענו מלא מוסיקה. בדיוק כשהתחלנו לדבר על גד הוא הגיע! היה נורא נחמד. ישבנו שלושתנו, שוחחנו, פטפטנו והקשבנו למוסיקה. בערב חזרתי הביתה והיה לי חשק עצום לצייר, וזה היה כל כך טוב.

הערב יש רוח וכבר מטפטף. אני לא מתה על החורף, אבל מתגעגעת כבר למגפיים שלי... כל כך טוב עכשיו. הכל שוב נרגע, ויש שוב למה לחכות. כמו הגשם, הציור, וסתם כך.

15.10.78, ערב סוכות

אוף, איזה יום מעצבן. בבוקר קמתי במצברוח נהדר, בגלל שבאמצע הלילה היתה סופת ברקים ורעמים וגשם ראשון, והתכרבלתי חזק בשמיכה לאור הברקים הכחלחל וזה היה מאוד נעים. בבוקר גמרתי את השיעורים באנגלית והמשכתי לצייר, אבל אז אחר הצהריים צילצלה טלי ואמרה שראתה את שאול ושהוא כנראה יצא הביתה לחג. ישר זה הרס לי את המצברוח. הכל חזר כמו מהתחלה. בגלל שלא רציתי להיות בבית ולחכות שהוא אולי יתקשר שאלתי את רנן אם אני יכולה לבוא אליו בערב, והוא שמח וככה יצאתי מהבית. אבל כשחזרתי הביתה לקראת חצות הסתבר שגדי היה כאן, וחקר ובירר ושאל איפה אני ואמא אמרה לו "אצל חבר". רציתי להרוג אותה! גם ככה היה לי חבל שפיספסתי אותו, אם כי אני יודעת שמהרבה בחינות טוב שהייתי הערב דווקא אצל רנן ולא עם גד.

חוץ מזה, וזה העיקר, התקשר בערב מישהו שחיפש אותי ולא הזדהה. אמא טוענת שזה בטח שאול. אבל באמת שאני לא יודעת.

19.10.78

קראתי במכה אחת אחר הצהריים את "בדמי ימיה" של עגנון ואהבתי את הסיפור מאוד.

21.10.78

לילה עם גדי.

זה התחיל בכלל מזה שאתמול היתה לעדה יומולדת, אז הלכתי אליה בערב והיה באמת נחמד, ואז קיבלתי טלפון מאבא שגד נמצא כאן.

יש דברים שפשוט לא ניתן להעביר אל הכתב. זה פשוט עצום מדי, זה עניין של יותר מדי תחושות והרגשות.

בהתחלה סתם פיטפטנו וצחקנו ושמענו מוסיקה. אח"כ, כרגיל, נשכבנו על המיטה, הדלקנו נר, כיבינו אורות ונשמנו אחד את השני. הוא ליטף לי תלתל או שניים, התחבקנו, התנשקנו, ו... אף פעם לא עשיתי אהבה איתו עד הסוף. ומעולם לא תיארתי שהוא יהיה הראשון לחדור לתוכי. לאחרונה בכלל אני מגלה דברים חדשים מבחינה גופנית.

אז עשיתי את זה בפעם הראשונה באמת עד הסוף – איתו. מוזר, אבל ידעתי שיקרה משהו "רציני" יותר מהפעמים הקודמות בדרך שבה הפשטנו אחד את השני. בדרך שבה חלצתי לו את המגפיים. בדרך שבה היינו עירומים לגמרי, באור החיוור שנכנס דרך החלון הפתוח. והוא פשוט הבטיח להיזהר ולצאת בזמן, וזה מה שהיה.

אחר כך שכבנו והתלטפנו שעה ארוכה, בתחתונים בלבד, ומאוחר יותר הוא כרך סביבו את השמיכה ונראה יפה ומושך מתמיד. ודיברנו המון, וברצינות, ולעומק. אני אוהבת להקשיב לו לא רק בגלל שהוא אדם כל כך מעניין, אלא בגלל שאני גם לומדת ממנו כל כך הרבה דברים. אין אף אדם שהמטען שלו הוא כזה עצום וכזה שונה. לאדם הזה יש בפנים מטען כל כך ענקי וכל כך שונה, שלפעמים זה קצת קשה לתפיסה – ולכן הוא אחד האנשים המעניינים ביותר שהכרתי, גם אחרי שנתיים של היכרות.

לא תיארתי לעצמי שאחרי שנתיים עוד יהיו לנו "אופציות" פתוחות. מצחיק, בסופו של דבר הוא הבן שאיתו נכנסתי למיטה מספר הפעמים הגדול ביותר. בסופו של דבר הוא גם הבן שהכי מעניין אותי. שלא לדבר על משיכה. משיכה מכל הבחינות. אני חושבת שבאיזשהו מקום אני עדיין אוהבת אותו. אבל לא מאוהבת בו – זה מסוכן מדי. העיקר שטוב לנו.

כשהוא עזב כבר היה כמעט אחת. לא רציתי שהוא יעזוב, רציתי שהלילה יימשך עוד ועוד ועוד. אבל יהיו לנו עוד לילות. שמעתי אותו מתרחק על האופנוע, וכשחזרתי למיטה כל כך שמחתי שהוא היה הראשון בשבילי שעשה את זה. כי אני סומכת עליו, ואני מרגישה טוב איתו, כי כל מה שקרה היה טבעי וספונטני וזה היה הכי יפה בעולם.

Before you slip into unconsciousness
I'd like to have another kiss
Another flashing chance at bliss
Another kiss, another kiss

The days are bright and filled with pain
Enclose me in your gentle rain
The time we ran was too insane
We'll meet again, we'll meet again

Oh tell me where your freedom lies
The streets are fields that never die
Deliver me from reasons why
You'd rather cry, I'd rather fly

The crystal ship is being filled
A thousand girls, a thousand thrills
A million ways to spend your time
When we get back, I'll a line

25.10.78

חזרנו שוב ללמוד – עד ה...שביתה הבאה. אחרי 4 ימים שלא ראיתי את גד, היה נחמד להיפגש שוב. פיטפטנו וצחקנו, ובאחת ההפסקות עמדנו ליד החלון והיינו כל כך קרובים שהאצבעות שלנו נגעו אחד בשני וכל מה שרציתי באותו רגע זה להתנשק איתו.

הימים האחרונים של החופש היו נחמדים – הסתובבתי עם עדה בעיר, ראיתי את אפרת, וברדיו משמיעים המון את Forever Autumn שהתאהבתי בו לגמרי ובגלל זה אני הולכת לקרוא את War of the Worlds ל-book report הבא. אבל הכי חשוב זה שילי חוזרת מחר.

אה, ושכחתי לגמרי: הגיעו ציוני הבגרות בלשון. קיבלתי 9 ובכלל לא עשיתי עניין.

27.10.78

שאול התקשר כרגע! ממש מצחיק. היינו נורא נחמדים אחד לשני בטלפון וקבענו להיפגש הערב. אני יודעת שיהיה לנו מגע גופני, ואני יודעת שאני הולכת לספר לו על גד, כי כמו שהוא בעצמו אמר, אני רוצה שהכל יהיה ברור וגלוי. קשה להאמין שהוא התקשר אחרי חודשיים. אבל אני כבר לא מאוהבת בו ואני לא מרגישה שאני חייבת לו איזו "נאמנות" או משהו דומה, כך שזה סתם יהיה נחמד.

28.10.78

הלילה עם שאול היה חווייה אירוטית ארוכה ויפהפיה. כל כך קשה לכתוב את הדברים האלה, אז אני אנסה לעשות את זה בקיצור. הוא גבוה ורזה ואני קטנה לעומתו. לו יש גוף שזוף וכהה ואני בהירה. הוא מחבק אותי מאחור ומנשק אותי בקימור הצוואר. ההתעלסות שלנו ארוכה מאוד. הבית היה ריק, אז הלכנו להתקלח יחד ושוב עשינו את זה. הוא נמצא אצלי בפה. הוא כורך סביבי מגבת ומנגב אותי. נרדמנו מחובקים. לפני שנפרדנו דיברנו קצת, ואז הוא סיפר לי שהוא ומיכל כבר לא ביחד. אבל האמת היא שזה כבר לא משנה לי. אני לא מאוהבת בו יותר, ומה שטוב זה שאני גם לא מאוהבת בגד. שניהם ידידים טובים שלי ואני אוהבת כל אחד מהם, אבל לא מאוהבת. אני נמשכת לשניהם, וכל עוד זה ככה זה נעים לי.

31.10.78

ימים משעממים בבי"ס. גם החורף הגיע וקור כלבים. אבל עכשיו נעים פה מאוד, כי אני שומעת את Time Passages של אל שהוא תקליט באמת חמוד, כשאני מכורבלת בשמיכת צמר שלי, לובשת את הסוודר הכי עבה שלי + גרבי צמר + כוס קקאו חם. ילי צריכה להגיע תיכף, ואנחנו הולכות לשבת על מתמטיקה וטריגונומטריה (בררררר). כנראה שתהיה שוב שביתת מורים, ולא סתם, אלא תימשך בין 6 שבועות ל-3 חודשים. אני רואה כבר את כמויות השיעורים והעבודות שהם יעמיסו עלינו, ונהיה לי שחור.

5.11.78

הייתי הערב באחד הסרטים הנהדרים והכייפיים ביותר שראיתי אי-פעם! The Last Waltz של ה-Band. המוסיקה והצילומים והשיחות והדיבורים ושוב מוסיקה ו-Robbie Robertson וכל שאר המוסיקאים – זה היה פשוט נפלא! קשה לתאר את ההרגשה הזאת. ילי ואני סיכמנו שנלך לראות אותו שוב, וכמה שיותר מהר.

9.11.78

קיבלתי את המחזור, אחרי שכבר כמעט התחלתי לדאוג. אני חייבת חייבת חייבת להתחיל לדאוג לעניין הגלולה.

13.11.78

יום של ספריות. בבוקר הייתי בישורון, וכדי להתנחם אחרי העבודה בתנ"ך הלכתי ישר לפיקדילי וקניתי את התקליט של ה-Last Waltz. משם המשכתי לילי, ואחה"צ הלכנו לספריה הלאומית והאמת שהיה נורא נחמד, כי במקום ללמוד מצאנו המון ספרים על מוסיקה מתקדמת (ELP, Pink Floyd, Doors וכו') ואחר כך השתרענו על הדשא בחוץ וקישקשנו.

17.11.78, לילה

מרתון Elton John ברדיו ובהתחלה ילי רצתה שנקשיב ביחד, אבל בסוף היא נסעה לאשקלון לסופשבוע. אז רק אני כאן וכותבת תוך כדי.

שעה ראשונה: הלהיטים הגדולים

Daniel

אלבז הגיע אתמול לביקור, וזו היתה ממש הפתעה נעימה. הוא נשאר רק זמן קצר אבל היה נחמד להיפגש ולפטפט איתו שוב.

Honkey Cat

שאול התקשר הערב, לקראת 8:00. מרוב שהייתי המומה שעוד לא עברו חודשיים מאז הפעם האחרונה שהתראינו, כמעט נבלעו לי המילים. הוא צחק ואמר שהוא חולה ומחר ייגש אולי לקצין העיר, ובינתיים הוא הולך לישון ויתקשר מחר כשיקום. נחיה ונראה. לא מפריע לי ללכת לפגוש

Crocodile Rock

אותו מחר, אם ירצה. כי אין לי מה להפסיד, כשאני לא מאוהבת בו ולוקחת את זה על בסיס של לעשות כיף וזהו. היה נורא מתוק לדבר איתו בטלפון, כי הוא נשאר מצחיק כתמיד, וכך בדיוק הרגשתי אליו לפני חצי שנה בבי"ס כשהיינו סתם ידידים, וזה בדיוק

Saturday Night Alright for Fighting

היחס שלי אליו עכשיו, רק + מגע גופני.

Goodbye Yellow Brick Road

בערב עוד ציירתי שני ציורים. המרתון הזה ממש נחמד.

Don't Let the Sun Go Down On Me

Rocket Man

Sorry Seems to Be the Hardest Word

Your Song

Someone Saved My Life Tonight

בשעה הבאה: הקלטות ראשונות. עכשיו נודע לי שהוא זה שניגן גם ב-He Ain't Heavy של ה-Hollies (69').

18.11.78

איזה יום מגעיל. לא עשיתי כלום. שאול לא התקשר, ואת זה איכשהו תיארתי לעצמי כבר אתמול. אבל לא תיארתי לעצמי שזה שוב יחזיר אותי לכל הבלגן של לפני חודשיים וחצי. אני לא מאמינה שישבתי כל היום בבית וחיכיתי שהוא יתקשר. אם לא רצה להתקשר היום, אז שלא היה אומר כלום. O.K, אז הוא בנזונה, אבל אני מטומטמת ומזוכיסטית אם זה מה שאני מוכנה לעבור. אני כל כך כועסת על עצמי. מה אני רוצה? אני מאוהבת בו? סתם רוצה לשכב איתו? רוצה לדעת מה הוא רוצה ממני? ממש נהדר ומקסים. סתם התבזבז יום. יכולתי לעשות דברים עם אפרת, אבל לא עשיתי כלום ולכן אני סתם מאוכזבת. מחר בטח ארגיש יותר טוב ושוב ארגיש שאני לא מאוהבת בו. אבל אני לא רוצה להרגיש כל כמה שבועות שאני חוזרת לאותה נקודה.

shit.

מחכה גם שילי תחזור מאשקלון.

מחר כבר יהיה יותר טוב.

19.11.78

איך הכל יכול להשתנות בן לילה. אני כל כך מאושרת. ובלי שום קשר לשאול, שאני בכלל לא יודעת מה "עלה בגורלו" אתמול, ואפילו לא חושבת על זה. הכל בגלל המסיבה אתמול בערב.

ילי התקשרה ב-8 בערב ואמרה שבדיוק מעיין תפס אותה כשהיא נכנסה הביתה והזמין את שתינו למסיבה, באיזה בית של חבר שלו בבית הכרם. באופן רגיל הייתי מסרבת, גם בגלל שאני לא מתה על מסיבות, וגם בגלל הטיפוסים שמסתובבים בהן שתמיד נהגתי לחשוב שהם נוראים ואיומים. ובגלל הסיבה האחרונה גם בכלל לא תיארתי שאהנה כל כך. הסכמתי רק בגלל שהייתי במצברוח כל כך רע והייתי מוכרחה להוציא הכל.

ובאמת, הכל יצא 2 דקות אחרי שהגענו למסיבה. היו איזה מיליון אנשים, אור אדום, קטורת, דחוס ומחניק. די מהר נעשה לי חם נורא, אז לקחתי מאילן, הבחור שאצלו נערכה המסיבה, t-shirt. הוא בחור יפה מאוד, תלתלים שחורים, זקן, עיניים גדולות בהירות ולבוש נחמד. בכלל, היו  ה מ ו ן  בנים יפים ונחמדים, רובם שמיניסטים מלייד-ה. הם היו ממש סימפטיים ומצחיקים והרבה פחות סנובים ממה שתמיד חשבתי. היה שם עוד בחור אחד יפה שהזכיר לי נורא את שי (השמיניסט לשעבר...) במבנה-גוף ובפנים, אז החלטתי לבדוק מה העניין. אבל לא ניגשתי אליו, ורק מאוחר יותר גילתה ילי ששמו מארק, הוא קנדי ולומד בגימנסיה. אבל זה קרה כשכבר לא היה לי בכלל עניין בו או במישהו אחר. כי כבר הייתי שקועה עמוק מאוד בשיחה עם גילי (שם מלא: גלעד. טלפון: 523487).

אני לא יודעת אם הייתי נהנית עד כדי כך במסיבה, אם לא הייתי פוגשת אותו. מניחה שכן, קצת, כי עוד לפני שהוא הגיע רקדנו אני וילי והשתוללנו, גם אחת עם השנייה וגם עם כמה מהבנים שם. נתקלתי בו כשהוא נכנס למסיבה – שיער עד הכתפיים, זיפים, עיניים צרות וקצת מלוכסנות שהוא תלה בי. אז חייכתי ואמרתי לו שלום, והוא אמר שאני מוכרת לו כי כבר הרבה זמן הוא רואה אותי בעיר נכנסת לכל החנויות תקליטים והספרים והוא תמיד הסתכל עליי (?) אחר כך הוא נעלם ולא ראיתי אותו עוד, אבל אחרי שקצת התעייפתי מלרקוד ניגשתי לחדר השני ונשכבתי על ערימת המעילים הענקית בפינה וכנראה שלא שמתי לב, כי כשהרמתי פתאום את הראש ראיתי אותו עומד מעליי ומביט בי. הוא שאל אם אני משתעממת, ומאותו רגע כבר השתעממנו ביחד.

הוא התיישב ליידי ודיברנו  ה מ ו ן. אנשים באו ויצאו, בדקו מה קורה איתנו וצחקו, חיפשו סיגריות, אש, עטים, מעילים וקסטות. ואנחנו בכלל לא שמנו לב ורק המשכנו לדבר ולגלות עוד ועוד דברים משותפים. בסוף החלפנו מספרי טלפון והוא ביקש מאוד שאתקשר. בכלל, כמה מספרי טלפון הוחלפו במסיבה הזאת...

אחר כך ישנתי אצל ילי, שהעירה אותי בבוקר עם קפה למיטה. וכל הזמן ראיתי מולי את הפנים המחייכות של גילי, כי צחקנו כל כך הרבה אתמול ביחד.

20.11.78

גילי התקשר אתמול אחה"צ, וזה ממש הפתיע אותי. פיטפטנו והוא ביקש שאבוא אליו. אז הלכתי אליו בערב. יש לו בחדר גיטרה ופסנתר, וזה נפלא. וגם ספרים ומחברות ובגדים זרוקים בכל מקום. מאוד חמוד. הוא ניגן קצת על הגיטרה, ואז קפצנו לבקר חבר שלו בעין כרם. היה נחמד אצלו, אבל לא זה העיקר.

עזבנו אותו ב-11:30 וישבנו לחכות בתחנה לקו 17. היה קור כלבים, ופשוט בגלל שהיה לנו קר ולא היה מה לעשות, התחלנו להתחבק ולהתנשק בלי סוף. הוא מחבק כל כך חם וטוב, והכנסנו כל אחד את הידיים לכיסים של השני, והוא שר לי בשקט באוזן את "כמה טוב שאת איתי" ולחש לי "איזה מזל שמצאתי אותך..."

והיום בבוקר כשצילצלתי אליו הוא שוב היה נהדר. ונורא נורא רצה שאבוא אליו שוב. סיכמנו שאגיע בסביבות 6:00, ואני מקווה שאין לו תוכניות לערב כי יש לי הפתעה בשבילו...

21.11.78

הגעתי אליו אתמול, וכל מה שעשינו אצלו יחד היה להתנשק. הוא בכלל לא ליטף אותי במקומות מסויימים, וודאי שלא הפשיט אותי. כלום. כבר יומיים אנחנו רק מתנשקים, ובמשך שעות. וזה כל כך טוב שזה קורה לאט. אני כל כך אוהבת אותו!

ואז הוצאתי את ההפתעה: כרטיסים להופעה של מתי כספי. הוא היה כל כך המום, והוא כל כך שמח. טסנו העירה כדי להספיק, וההופעה היתה מאוד מאוד יפה. עם המון אורות וצבעים וכל השירים. היא היתה קצרה למדי, אז אחריה עוד הסתובבנו מחובקים בעיר ופיטפטנו וצחקנו ובתחנת אוטובוס שוב התנשקנו והיה לנו כל כך טוב יחד שהוא בכלל לא רצה שניפרד.

הבוקר היתה לו בחינה בתיאוריה, ומחזיקה לו אצבעות. עכשיו בטח רנן נמצא אצלו, כי מסתבר שהם מכירים ומיודדים. זה עולם קטן, אפילו שהוא גדול ממני בשנה ולומד בלייד-ה.

22.11.78

אני הרוגה מעייפות, ומה הפלא אם כל 4 הלילות האחרונים הלכתי לישון אחרי 1:00. עכשיו אני כבר במיטה ועוד שנייה נרדמת.

אתמול בערב הוא היה כאן. דיברנו בטלפון אחר הצהריים והוא ניגן לי את ברית עולם. הוא הביא איתו שני תקליטים – את יוני רכטר ואת "ששת". ואתמול בערב היינו יחד במיטה. ועשינו אהבה.

קשה לי לכתוב על זה, כי אף אחד לא אהב אותי ככה לפני. ואני לא מדברת רק על הצד הגופני. קשה לי לכתוב, ואולי עכשיו, בתקופה הזו, אני אפסיק בכלל לכתוב. נראה.

24.11.78

אתמול היינו יחד עד 3:00 לפנות בוקר. עשינו אהבה ושוחחנו מאוד לעומק. הבהרנו המון דברים, כי בימים האחרונים שנינו התחלנו קצת לפחד, למרות שאנחנו גם מתגעגעים נורא כשאנחנו לא מתראים. אבל החלטנו שמוטב שלא נתראה כל יום. הוא חיבק אותי חזק ולא נתן לי לזוז, ובכל פעם שנמאס לו לשמוע אותי מקשקשת הוא סתם לי את הפה בנשיקה, והוא לא רצה ללכת עד שבסוף באמת לא היתה ברירה, והוא יצא מכאן בשקט ב-3:00. עכשיו אני כמובן עייפה נורא.

26.11.78

גילי יצא לטיול שנתי של 5 ימים והערב אני כבר מתגעגעת קצת. אתמול התראינו והתגלגלנו במיטה והיה כיף.

מכיוון שמתחילים לדבר על זה שהשביתה תסתיים בקרוב, כנראה שאין ברירה אלא לנצל את ה-5 ימים האלה לשיעורים (בררררר). מחר היסטוריה, כימיה ופיסיקה. מחרתיים אני אשב על העבודה בספרות. באנגלית אני צריכה להתחיל לקרוא את Cat's Cradle של Vonnegut. בשביל הפיצוי על עוגמת הנפש אני הולכת לקנות מחר זוג מכנסי קורדרוי שרציתי כבר מזמן, וההורים נתנו לי סוף סוף עוד כסף! כל פעם שאני נזכרת בדמי הכיס שלי אני מתעצבנת – מי יכול להסתדר עם 70 ל"י לחודש?!

2.12.78

בחוץ נורא מדכא. רוח, גשם וקור כלבים. אני בכל זאת מקווה שנתראה הערב, כי לא התראינו כבר שבוע ואני מתגעגעת. גם הוא אומר שהוא מתגעגע, אבל עובדה שלא התראינו גם אחרי שהוא חזר מהטיול. כרגע הוא אצל מיכאל. ורק אני כועסת קצת על עצמי כי בניגוד לו אני כן הזנחתי קצת דברים אחרים ואנשים אחרים מאז שאנחנו ביחד. ואני קצת מרוגזת על עצמי, כי אני מרגישה מבולבלת ומאוכזבת וכועסת על דברים שאיבדתי בעצמי. אני בטח לא מוכנה לרקום את כל חיי סביבו. אני חייבת להפסיק עם זה. עובדה שהוא ממשיך לגמרי כרגיל.

4.12.78

גילי נסע היום לחיפה ויחזור עוד שבוע, אז הייתי אצלו אתמול כל הערב. קודם כל יצא לי להכיר את מיכאל, וזה היה ממש נחמד, או כמו שגילי אומר, "לא מאמץ חברתי". אח"כ מיכאל הלך ונשארנו שנינו, וכרגיל עשינו מעשים מאוד מגוונים. היה נהדר אתמול, ואני אוהבת אותו. אני לא לוקחת קשה מדי את זה שהוא נוסע לשבוע, כי הוא הבין שרק אם הוא יתנתק מהחבורה שלו – שזה מיכאל, מרקו, יעל, נאווה, חמוטל, סמדר ושות' – הוא יצליח ללמוד. והוא אומר שהוא חייב, כי תיכף מתחילים מבחני המגן והבגרויות. אז הוא יהיה בבית של סבתא שלו בחיפה וילמד בשקט.

8.12.78

סיימתי כמעט את כל השיעורים שהיו לנו, חוץ מהעבודה בתנ"ך, שבגללה אצטרך מחר לראות שוב את ידידי משכבר הימים, הספרן בספריית ישורון. האמת שגם בבית העם הספרניות כבר מכירות אותי טוב. נהייתי חרשנית איומה, וזה הכל בגלל שגילי נסע לחיפה! יצא לנו לדבר בטלפון רוב הערבים, אבל מעכשיו אני לא מתקשרת אליו כי לא בא לי לשמוע שוב את מה שהוא אמר אתמול בערב בטלפון, שהוא חושש שאני אוהבת אותו יותר מאשר הוא אותי. ואז הוא אמר שאני צריכה לקוות שהשביתה תיגמר, כי רק אז הוא יחזור לירושלים ונתראה. בשלב הזה השיחה הפכה להיות מרוחקת קצת ולא חמה. אחר כך בכיתי קצת, אולי מגעגועים, אולי מפחד שאנחנו מתרחקים, אולי בגלל הפגיעה. הייתי מדופרסת והרגשתי כמו הבנאדם המגעיל, המכוער והדוחה ביותר בעולם. היום הוא עוד לא התקשר ואני יודעת שאני לא הולכת להתקשר אליו. לפחות היה לי כיף בימים האחרונים עם אפרת וילי ועדה. אני יודעת שגם אם מה שהיה ביני ובין גילי נגמר אני אהיה בסדר, כי יש לי אותן ואני מספיק חזקה.

סיימתי גם לקרוא את "הזקן והים" והוא ספר מאוד יפה.

11.12.78

אתמול בערב גילי התקשר והודיע שהוא חוזר היום, אם כי הוא לא יודע בדיוק אם זה יהיה בצהריים או בערב, ואחת הסיבות העיקריות לחזרתו היא אני, כי הוא משוגע עליי. ואם מישהו חשב שהדברים האלה מרגיעים אותי, הוא טועה. אני עדיין מלאה חששות ועצב. אני יודעת שזה רק בגלל שאני כל כך מאוהבת בו שאני מרגישה כל כך חסרת בטחון

הוא בדיוק התקשר. הוא הגיע הביתה ודיברנו אולי שעה בטלפון, ומאוד אהבנו אחד את השני. פיטפטנו וצחקנו והכל נהיה כל כך טוב פתאום. קבענו שאבוא אליו מאוחר יותר הערב.

13.12.78

חזרתי עכשיו מהרופאת משפחה, כי רציתי לקבל ממנה הפנייה לרופא נשים כדי להתחיל לקחת את הגלולה. היא נגד זה, ואיכשהו היא עשתה לי רע כאילו חטאתי באיזה חטא כבד. בסוף היא כן נתנה לי הפנייה, ולא שברור לי בכלל איך אני אמצא אחד כזה. בכלל, זה גרם לי להסס ואני לא יודעת אם בעצם אני רוצה בכל העסק הזה בכלל. לא יודעת כמה אני בשלה. זו בכל זאת אחריות מסויימת, המעבר הזה מילדות לנשיות, ואני לא יודעת אם כבר הגיע הזמן. אני קצת חוששת, וזה לגמרי לא סותר את העובדה שאני אוהבת את גילי. הוא לא דוחק בי, ואני כמובן אדבר איתו על זה. אז נראה. אוף, יהיה טוב. יש לי זמן, וזהו. זמן להחליט. הוא צריך להתקשר עוד מעט כדי שנקבע לאחה"צ. הוא רוצה להסתובב איתי בעיר, ושנלך לקנות תקליטים וספרים. אם הוא לא מתקשר אני הולכת לפיקדילי לבד, כי נשבר לי לתכנן הכל סביבו ובגללו, ואצלו זה ממילא לא כך – תמיד יש לו קודם את מיכאל ויעל וחמוטל ושאר הידידים והידידות שלו. אולי גם זה גורם לי לדחות עוד את עניין הגלולה.

14.12.78

גילי כן התקשר אתמול, מאשתו מיכאל, וקבענו ב-5 בתחנת האוטובוס "שלנו" במרכז העיר, אחרי השיעור הריגה שלו (ככה הוא קורא לשיעורי הנהיגה הדרסניים וההרסניים שלו...). הוא הגיע, משוגע וחמוד כמו תמיד, והלכנו לפיקדילי וקניתי את Kate Bush שהתקליט שלה הוא יפהפה והעטיפה קצת בסגנון סיני, ודפדפנו בחוברות תווים בספיר, וטסנו מהר אליו הביתה כדי להתארגן ולצאת בערב לשמוע ג'אז בפרגוד.

פרגוד הוא מקום קטן וחמוד, כמו מערה, והבעלים שלו מאוד נחמד. הערב התחיל ב-9:30 והזמן עבר כל כך מהר, שפתאום גילינו שכבר אחרי חצות!

טסנו החוצה, היה קור כלבים, ותפסנו מונית. אם ההורים ישמעו שב-12:30 עליתי על מונית זה יהיה הסוף שלי! מזל שגם ההורים שלו לא יודעים עדיין שבכל הלילות האחרונים הוא חזר ממני הביתה ב-4:00 לפנות בוקר. הוא כבר קיבל מהם שטיפה על זה שהוא לא לומד, ועוד אחרי שאבא שלו תפס אותנו בחדר שלו מתנשקים... אותי זה בעיקר מצחיק, אבל אני מקווה שהם לא חושבים עליי דברים יותר מדי גרועים.

בכל אופן, אתמול הוא הציע לי נישואין בדרך עקיפה ופיספסתי את ההזדמנות... חוץ מזה לבשתי את הסוודר השחור שסרגתי לבד והוא נורא מצא חן בעיניו ועכשיו הוא מסריח מניקוטין, כי הוא עישן אתמול איזה 7 סיגריות. העישון שלו לא מפריע לי, וגם נראה לי שאני לא אכבס את הסוודר הזה כל כך בקרוב... אגב, הוא תלה שני ציורים שלי אצלו בחדר וקורא עכשיו את "דמיאן" שנתתי לו. איריס סיפרה לי היום שיש מקום מאוד נחמד ברח' בצלאל שנקרא "שיל"ה" – שירות ייעוץ למניעת הריון, ושזה בחינם ושהם נורא נורא נחמדים. אז נראה לי שגם זה מסתדר בסופו של דבר.