רשימות של ספרנית דילטנטית

15.12.78

אתמול היה ערב מוזר מאוד עם גילי. התקשרתי אליו כשחזרתי מעדה, והוא אמר שהוא יגיע. זה די הפתיע אותי, כי לא חשבתי שירצה שנתראה ערב אחרי שהיינו כבר יחד. אז נורא שמחתי, מה גם שהוא בא די מוקדם.

ישבנו על המיטה, הקשבנו למוסיקה והתנשקנו. אח"כ התגלגלנו עוד במיטה, ובשלב מסוים חשבנו ללכת עד הסוף מפני שזה היה יום בטוח, אבל איכשהו בסוף הוא כבר גמר ככה, ואני לא, ואז התחיל הקטע המוזר.

אני חושבת שכל המתח והתסכול והחששות של הימים האחרונים התפרצו החוצה, כי התחלתי קצת לבכות. לא בצורה מאוד חזקה – רק כמה דמעות שקטות ובכלל קיוויתי שהוא לא ירגיש או ישים לב לזה, אבל הוא כן. וכשהסברתי לו הוא הבין, או לפחות ניסה. התחלנו לשוחח על כל העניין, כלומר על היחסים בינינו, והוא אמר שבימים האחרונים יש לו איזו סערת רגשות כלפיי, והוא מרגיש שהוא מתקשר אליי ולא יודע איך לאכול את זה כי הוא לא ציפה לזה. הוא אמר שאני בשבילו יותר ממה שאני חושבת, ושאני מחוץ לכל החרא שיש לו בחיים ומחוץ לכל הבולשיט של "החבר'ה" ושם הוא רוצה שזה יישאר ושהכל יהיה בינינו. המשכנו עוד לדבר ולהתגלגל במיטה ומאוד אהבנו. הוא עזב מוקדם יחסית, לקראת חצות.

עכשיו אני בסדר בסה"כ, אם כי אני לא יכולה להגיד שאין לי עכשיו עוד יותר פחדים ממה שיקרה ושאולי הוא יחליט לא להמשיך את זה דווקא בגלל שעשיתי לו בלגן בעולם הפנימי שלו. בכל אופן עכשיו רק הזמן יעשה את שלו ואני לא הולכת לדחוק בו. אני פשוט מאוהבת בו עד אימה. אבל עכשיו קצת יותר טוב.

17.12.78, לילה

ערב נהדר עם גילי. כשהגעתי אליו הוא ניגן על הגיטרה את "זוג עיניים ירוקות/שולחות סימפוניית אנחות/סולם מינורי..." וזה היה מקסים. טלי צחקה עליי כבר לפני שנה כשהתאהבתי בשיר הזה, כי לדבריה כל בעלי העיניים הירוקות נדלקים עליו. אח"כ התגלגלנו במיטה, פיטפטנו וצחקנו, והכל חזר להיות פשוט יותר.

אפרת נסעה הבוקר לקטורה לשבוע. אתמול היא היתה כאן וגם עדה, והשתוללנו נורא והתחלתי לפרום את הסוודר הצבעוני שסרגתי ובמקומו החלטתי לסרוג לשלושתנו צעיפים.

20.12.78

חצות וחצי, מקשיבה לגל"צ (שלום חנוך נסגר בתוך עצמו עכשיו) וכותבת. טוב לי, אבל קודם כל סדר האירועים:

שוב התפוצץ מטען נפץ בקו 12 אתמול, והיה לי מזל שחזרתי ברגל מאפרת הביתה, כי אחרת הייתי נמצאת בו.

הייתי אצל גילי הערב, ולראשונה ממש ישבתי עם כל המשפחה שלו כשאכלנו ארוחת ערב, והם ממש ממש נחמדים. אח"כ כרגיל התגלגלנו במיטה, דיברנו על כל מיני דברים, בין השאר על אסטרונומיה ועל לסביות והומוסקסואלים, וקישקשנו וצחקנו.

מחר קבעתי עם ילי, שכבר חשבה שהאדמה בלעה אותי, ומחרתיים אני נוסעת כנראה לבאר שבע, ליום אחד, כלומר נוסעת בבוקר וחוזרת בערב, כדי להגיד שלום לאלבז. הוא התקשר וסיפר שבשבוע הבא הוא טס לצרפת לשנתיים. הייתי המומה, למרות שמאוחר יותר נזכרתי שהוא הזכיר את האפשרות הזאת בביקור האחרון שלו כאן. וחשבתי על כל הידידות שהיתה בינינו, שהיתה ממש מיוחדת במינה – לגמרי טהורה, בלי שום סממנים גופניים, רק המון עזרה ועידוד וזה היה נהדר.

אני מתה מרעב. אני הולכת לאכול משהו ולישון. השביתה כנראה מסתיימת עוד יומיים.

21.12.78

יום נורא נחמד בבאר שבע עם אלבז. הסתובבנו בשוק הבדואי שהיה רועש, צבעוני ומקסים. אח"כ הלכנו אליו וזללנו סופגניות ודיברנו. ניסיתי לעודד אותו כמיטב יכולתי, כי הוא ממש לא רוצה לנסוע ואני מקווה שהכל יסתדר. כך שאני שמחה שנסעתי. אני גם שמחה כי זה הזכיר לי שיש לי עוד דברים בעולם חוץ מגילי, ושאני לא רוצה שהוא יהיה מרכז חיי ואני לא רוצה לפתח בו תלות.

23.12.78

מכיוון שהשביתה עדיין נמשכת, בילינו את הבוקר יחד גילי ואני. התמרחנו על המיטה הזוגית של הוריו וזה כיף (אנחנו מטפחים את חלומנו לישון פעם יחד) ואח"כ ירדנו העירה, והוא קנה כמה תקליטי ג'אז של צ'יק קוריאה ואוסקר פטרסון.

25.12.78

זהו, מחר חוזרים ללימודים. איזה גועל. ונוסף לזה היתה לי ולגילי שיחת טלפון ממש גרועה. שאלתי אותו אם הוא רוצה לעשות משהו בערב, והוא אמר שהוא עוד צריך לחשוב על זה. ואז הוא שאל אותי אם אני רוצה שנתראה הערב, וכשאמרתי לו שכן הוא אמר שלו לא בא. אז אח"כ היתה שיחה קצת עוקצנית, ודיברנו על זה שעכשיו כשחוזרים ללמוד נתראה בטח רק פעם-פעמיים בשבוע ("כמו זוג נשוי", הוא אמר). וזה גם עושה לי רע כי אני פוחדת שנתחיל להתרחק וחוץ מזה אני מתגעגעת אליו. ואם גם זה לא מספיק, אז כל היום היה גשום, וחשוך וקר. ומחר חוזרים לבי"ס. אוף.

27.12.78

ערב נהדר עם גילי. פיטפטנו ודיברנו, אכלנו עוגות דביקות ומתמרחות וצחקנו, שמענו מוסיקה והתגלגלנו במיטה. חזרתי הביתה בסביבות 1:00, ומזל שמתחילים היום מאוחר וגומרים מוקדם, כך שאוכל להשלים שינה בצהריים. העיקר שהיה לנו כיף אתמול בערב. עשינו הערכת מצב זהירה והגענו למסקנה שזה לא לגמרי נורא אם לא נהיה צמודים כל הזמן ושנתראה עכשיו פחות.

29.12.78

שיחת טלפון חמודה. הוא אמר שהוא חצי חולה, וניגן איזה שיר אהבה שאני לא יודעת אם הוא מכוון ובעל משמעות או שזה סתם מתוך עירפול וחום גבוה... אנחנו מקווים להתראות בימים הקרובים.

קיבלתי את המחזור ואני מתחילה לקחת את הגלולה.

31.12.78

יצאנו לסרט, שכמעט איחרנו אליו בגלל בירבוריו במשך 3/4 שעה בטלפון עם מיכאל ואחר כך עם יעל. שיהיה בריא, איך שהוא מנהל את העולם... הוא הראה לי תמונה שלו ושל יעל מחובקים בסיני והיא בדיוק כמו שדימיינתי, ואח"כ יצאנו לסרט. "רוקמת התחרה". היה מאוד יפה, אם כי עצוב. אבל נהניתי ונדמה לי שגם הוא.

חזרנו מהעיר ברגל. לייד התחנה המרכזית החלטנו לשבת ולנוח ועל המדרגות והתנשקנו והתנשקנו והתנשקנו. וחשבתי כמה טוב היה אילו היינו בבית ולא בחוץ ומה היינו עושים...

3.1.79

אתמול היינו יחד. הוא בא לכאן אחרי שקפץ בערב לרנן. עשינו אהבה וזה היה הפעם סוער מאוד והעמקנו את ההיכרות הגופנית והמינית שלנו. מרוב "אלימות" הוא נשך אותי מאחורנית בכתף ועכשיו יש לי שם שטף דם סגול. מזל שחורף עכשיו ואני מכוסה בסוודרים.

7.1.79

התקשרתי אליו עכשיו וישנה אצלו מישהי בשם תמי, והוא נשמע די מאופק בטלפון. אתמול היינו יחד, והיה נחמד, הלכנו מכות בצחוק, קישקשנו ועשינו אהבה. אז אני משתדלת לא לקפוץ למסקנות מזה שיש אצלו מישהי ומנסה לא לתת לכל הפחדים שלי לעלות.

I hear him, before I go to sleep
And focus on the day that's been.
I realize he's there,
When I turn the light off and turn over.

Nobody knows about my man.
They think he's lost on some horizon.
And suddenly I find myself
Listening to a man I've never known before,
Telling me about the sea,
All his love, til eternity.

Ooh, he's here again,
The man with the child in his eyes.

He's very understanding,
And he's so aware of all my situations.
And when I stay up late,
He's always waiting, but I feel him hesitate.

Oh, I'm so worried about my love.
They say, no, no, it won't last forever.
And here I am again, my girl,
Wondering what on earth I'm doing here.
Maybe he doesn't love me.
I just took a trip on my love for him.

Ooh, he's here again,
The man with the child in his eyes.

8.1.79

אתמול היתה לגד יומולדת, מחרתיים לרנן. כל הגדיים האלה... אלון נורא נחמד וגם עם כל השאר הכל בסדר, אבל חוץ מזה ובסה"כ נורא נורא משעמם בבי"ס השנה. בכלל לא כמו הכיף של שנה שעברה. הלימודים ממש איומים, היתה בחינה ענקית בהיסטוריה ולא נראה לי שמישהו יוציא יותר מ-6 (גד החליט שמלחמת האופיום היתה ביפן, אבל האמת שהמצב של כולנו לא יותר טוב. וזה רק בהיסטוריה, שלא לדבר על המקצועות הריאליים ששם מצבי קטסטרופה).

שיהיה כבר קיץ. זה מה שנותן לי תקווה, כי בקיץ תמיד דברים מסתדרים. החורף הזה כל כך נוראי! קר, משעמם ומגעיל. לא ראו כאן את השמש כבר שבוע. אילו לפחות הגשם היה יכול לשטוף גם את הכאב (איזה משפט קיטשי!). כל כך עצוב לי כי הגעתי למסקנה שזה נגמר עם גילי והוא לא מאוהב בי ומצא מישהי חדשה. המחשבה על זה שהוא מדבר עם מישהי כמו שדיבר איתי, שהוא מסתכל על מישהי כמו שהסתכל עליי, שהוא נוגע במישהי, מתעניין במישהי, נקשר אל מישהי – מענה אותי עד מוות. הוא לא התקשר ואני לא רוצה להתקשר אליו. אני לא רוצה לרדוף אחריו או לנג'ס לו או להעיק.

לא תפסתי את ילי לא אתמול ולא היום.

שיהיה כבר קיץ. כבר מזמן לא הרגשתי בודדה כל כך.

טוב, מספיק עם הרחמים העצמיים. יש גבול.

לילה.

הוא התקשר ודיברנו והתגעגענו והוא ניגן ושר לי שירים ולשנינו היה פתאום מצברוח טוב ואנחנו מקווים להתראות מחר או מחרתיים.

9.1.79

Killing Me Softly ברדיו, וממש מתאים למה שהיה הערב. היינו ביחד. היה נהדר. אבל קיבלתי הוראה מההורים לחזור מוקדם הפעם, והייתי רוצה לראות אותם נכנסים עם סטופר למיטה! אבל היה לנו נורא טוב וזה מה שחשוב.

11.1.79

הערב ציירתי הרבה, כי לא רציתי להתחיל להסתבך שוב במחשבות על היחסים בינינו. כי אחרי הכל, אתמול ושלשום היה לנו נורא טוב, ואתמול קיבלתי ממנו מחמאה בעקיפין כשסיפר שכל החברים שלו מתפלאים שהוא מחזיק מעמד עם מישהי כבר כל כך הרבה זמן...

אבל לא בטוח שזו מחמאה כל כך גדולה. כי זה לא הפריע לו לחדש את תקופת החברותיות שלו ולצאת הערב עם כל החמוטליות והסמדריות והיעליות וכמובן מיכאל להופעה ב"צוותא". הוא לא רוצה שאני אבוא כי אני "מבחוץ", ולפעמים זה יתרון, ולפעמים יש לזה מחיר כמו הערב. בסה"כ אני לא עושה מזה עניין יותר גדול ממה שזה, רק אמרתי לו שלא ינסה בבקשה להציג את עצמו כסובל.

ילי היתה כאן אתמול בערב והיה נחמד. יש לי חסרון נוראי בשעות שינה, ולכן אני הולכת עכשיו לישון.

16.1.79

היה לנו כל כך טוב אתמול ביחד שלא רציתי ללכת, והוא גם לא נתן לי. אז שוב חזרתי באמצע הלילה ושוב יש לי מחסור בשעות שינה. אבל התגלגלנו במיטה בלי סוף וזה היה מקסים, מפני שאין בינינו שום בושה ואנחנו כל כך אחד בתוך הגוף של השני ומכירים את כל התשוקות והתנוחות אחד של השני. זה פשוט יפה ונהדר וכיף. כמו שהוא מתבונן בי בריכוז ממושך בין הרגליים ואומר לי שאני כל כך יפה שם ואז הוא בא אליי ונכנס לתוכי ושנינו רוצים עוד ועוד. שנינו היינו נותנים הרבה מאוד רק כדי להיות ביחד יום-יומיים, במקום כמה שעות בודדות אחת לכמה ימים.

אתמול הוא גם הראה לי את סדר היום שהוא כתב לעצמו, המצחיק הזה, ובמקום ה-1 היתה עבודה בתנ"ך, בשני חיבור באנגלית, 3 – אוכל, 4 – שינה, 5 – מקלחת, 6 – גיטרה, 7 – טלפון, 8 – מיכאל, ו-9, אחרון אחרון חביב – "נטה". ככה, ב-ה'. אישרתי לו לכתוב את שמי ב-ה', רק אמרתי לו שמעכשיו אני כותבת גלעד ב-א'.

18.1.79

התרגזתי היום על גד ורבתי איתו כמעט לפני כולם. מסתבר שאתמול בערב הוא היה עם רנן אצל גילי, ואמר לו כל מיני דברים עליי כמו למשל שהוא מכיר אותי הרבה יותר טוב ממנו (מגילי), וזיהה מייד את שני הציורים שלי שתלויים אצלו על הקיר ומתח ביקורת על החדר שלו ועל טעמו המוסיקלי וכו' וכו'. גילי התקשר לספר לי על זה אחר כך, ולמרות שהוא ניסה לא לעשות מזה עניין שמעתי בקול שלו שבעיקר העניין הראשון, כאילו גד מכיר אותי יותר טוב ממנו, פגע בו.

אחר כך דיברתי עם ילי ומסתבר שרנן וגד היו גם אצלה, וגם אצלה גד פתח את הפה, ולמרות שילי טוענת שזה מקנאה, הודעתי לו הבוקר כשראיתי אותו שלא יתערב לי בחיים ושזה לא עניינו ושלא תיארתי לעצמי שהוא יתחיל להתנהג כמו החבר הילדותי שלו לשעבר (תומר).

אבל גם זה יעבור. הוא הבין את העניין, ומרגע זה אני מתעלמת מכל השטויות האלו. גם יפעת וגם אפרת היו לצידי וכמובן גם טלי, וכשהלכתי עם רנן הביתה הוא אמר שאני לא צריכה לקחת את זה ברצינות, כי גד סתם התרגש על איזו שטות שגילי אמר לו על האופנוע... בחיי, איזה ילדים קטנים.

22.1.79

אני חולה כבר יומיים, אם כי עכשיו מצבי יותר טוב כי אני על אנטיביוטיקה. אבל עד שהגעתי לרופאה היה לי 39 חום. גילי קפץ לבקר, והשתדלנו להימנע ממגע רציני ונשיקות על השפתיים, ורק התחבקנו והתנחמנו ב"סופשבוע..." אני קוראת עכשיו את Brave New World והוא ממש מותח ומרתק ומצויין.

26.1.79

אני כל כך עייפה, שתיכף אני נכנסת למיטה בלי שום התחשבות בשעה שהיא עכשיו 8:00. זה בגלל שהייתי אתמול בערב אצל גילי וכרגיל חזרתי באמצע הלילה. היה ערב חמוד, יש לו הצתה מאוחרת כי רק אחרי שעה הוא קלט שאני לובשת את השמלה הבדואית. טוב, זה בגלל ששעה הוא ניגן בפסנתר, ואני הקשבתי בשקט, ובשלב מסוים נכנסתי למיטה על כל בגדיי, והתכסיתי והתכרבלתי, עד שהוא פלש למיטה ולתוכי.

31.1.79

אתמול בערב הייתי אצל גילי וכרגיל משכנו את הערב עד הדקה האחרונה, כך שמזל שתפסתי את האוטובוס האחרון של 12 וחצי, כי ממש לא בא לי ללכת אתמול ברגל מרוב עייפות. תחנה אחר כך עלה לאוטובוס רנן, שגם חזר מאיזו ידידה שלו. היינו רק שנינו + עוד 3 אנשים על האוטובוס, אז ישבנו בסוף וצחקנו וקישקשנו, והוא ירד תחנה אחרי הבית שלו כדי ללוות אותי עד הבית, וזה היה מאוד מאוד נחמד מצידו. אני שמחה שאנחנו ידידים טובים עכשיו, אחרי שהיחסים בינינו התחילו ממש רע בתחילת התיכון.

2.2.79

אלוהים, שאול התקשר! לפני שעה. ולא רק זה, אלא שיש מכתב ממנו בדרך. זה מה שהוא אמר. סתם דיברנו, ובסוף הוא שאל מה אני עושה הערב, ואמרתי לו בעדינות שיש לי מישהו כבר כמה זמן. אז כמובן שלא יהיה בינינו כלום, וזה מוזר, כי יש בי איזו נקודה שעדיין מצטערת על מה שלא קרה בינינו אז. אבל עכשיו זה כבר בלתי אפשרי. אולי נהיה רק ידידים ונשמור על קשר, אבל אני לא יודעת.

היום הלכנו השביעיות + השמיניות לראות בהקרנה מיוחדת את "מקבת" של פולנסקי. בשבוע הבא אנחנו מתחילים ללמוד את המחזה עם דנה. אהבתי את הסרט מאוד, למרות שהוא מלא אלימות ודם.

4.2.79

גילי היה כאן אתמול עד 2:00 בלילה, בהתחלה סתם קישקשנו וסיפרתי לו על "מקבת", ואחר כך היינו במיטה ובסוף נרדמנו יחד, עד שהתחיל הסיפור הרגיל של: גילי, קום/אני לא רוצה לזוז/אתה חייב/טוב, תקומי גם את... אוף, הלוואי שלילה אחד ייצא לנו לישון ברציפות יחד.

8.2.79

לימודים, לימודים, לימודים / ואנחנו לא מתראים (רואים שהמוח שלי התייבש). המבחן במתמטיקה היום היה מזוויע, בלשון המעטה, והמצאתי מתמטיקה חדשה לשעת חירום. לכל אחד יצאו תוצאות אינדיבידואליות ועצמאיות לחלוטין. אבל מה שבטוח זה שלי יהיה 0 אינדיבידואלי מאוד!

גילי סיפר שהיה להם בוחן בספרות על מקבת, ורק בזכות זה שסיפרתי לו את תקציר העלילה הוא זכר מה המכשפות אמרו. לפחות מישהו מאיתנו מרוצה מתוצאות המבחנים שלו.

12.2.79

ט"ו בשבט, והדבר החגיגי היחידי בו זה שנפגשנו סופסוף.

15.2.79

ירדנו העירה לקנות תקליטים, וקניתי את Déjà Vu של Crosby, Stills, Nash &Young שכבר המון זמן רציתי לקנות. חוץ מזה ראיתי בחנות אופטיקה משקפיים שמאוד מצאו חן בעיניי – עגולות, ממתכת, בזהב מאוד עדין, ואפילו לא נורא יקרות. נראה לי שאוכל לקנות אותן בתחילת החודש הבא וזה כיף. אחר כך נסענו אליו, אבל לא עשינו כלום חוץ מלהתנשק קצת, וחזרתי הביתה ממש מוקדם – ב-9:00. בדרך פגשתי את גד על ההונדה, הוא נראה ממש טוב והציע לי טרמפ וסירבתי. הוא נחמד לאחרונה, אבל אין לי שום יחס מיוחד כלפיו.

17.2.79

אתמול הלכנו אני וילי לסרט – "בננות" של וודי אלן. היה מצחיק ואחר כך עוד הסתובבנו קצת בעיר ואכלנו פיצה. אחר כך, כשירדנו מהאוטובוס בדרך אליה הביתה, עבר מישהו וצפר כזו צפירה חזקה, שזינקנו עד הירח כמעט והתחלנו לצעוק ולקלל. רק אחר כך הסתובבנו וראינו שזה היה שאול! אז נופפתי לו לשלום וצחקנו.

גילי נכשל בטסט, אבל הוא מתנחם בזה שמיכאל נכשל כבר בשני...

20.2.79

קמתי מחלום נורא מוזר אחה"צ. חלמתי שאני בוגדת בגילי – פעם עם שאול, פעם עם גד ופעם עם ילי. זה מוזר, כי אתמול הייתי אצלו והיה לנו טוב ונעים כרגיל. כמובן שבבוקר קמתי הרוגה מעייפות ובקושי גררתי את עצמי לבי"ס, אחרי שגם כמעט צנחתי על הקפה. באתי בצהריים ונרדמתי לאיזה 3 שעות, והתעוררתי כשכבר החשיך.

23.2.79

יש איזה קצר בתקשורת ביני לבין גילי כבר כמה ימים. יש דברים שאני לא מצליחה להסביר לו, ודברים שהוא לא מצליח להסביר לי. הוא אומר שמיכאל הוא החבר הכי טוב שלו ואני החברה הכי טובה שלו, אבל שהוא לא מרגיש בנוח עם שנינו ביחד, ולכן כשהוא צריך לבחור אם לעשות דברים עם מיכאל או איתי, הוא בדרך כלל בוחר במיכאל. ואני לא מצליחה להגיד לו שזה מעליב בלי שזה יישמע כאילו שיש לי משהו נגד מיכאל, כי מיכאל הוא בסדר ובאמת אין לי כלום נגדו. ואני לא רוצה לסבך את העניינים אז אני זזה הצידה.

25.2.79

ערב עם גילי. זה מטורף איך אני מתאהבת בו כל פעם מחדש. זה מטורף איך אנחנו מגלים כל פעם דברים חדשים על הגוף שלנו ועל המיניות שלנו. לא חשבתי שיש בתוכי את כל הדברים האלה. זה מדהים לגלות את זה, וביחד איתו.

28.2.79

ילי ואני היינו אתמול בהופעה של יהודית רביץ ויוני רכטר בבית העם, והיה מקסים.

3.3.79

איזה סופשבוע נפלא. היה כל כך כיף לישון איתו, והכל היה כל כך יפה. הכל התחיל מזה שהוא אמר לי שלשום שההורים שלו נוסעים עם אחיו ואחותו לסופשבוע מחוץ לעיר, ושסופסוף נוכל לממש את חלומנו לישון ביחד. כמובן שלא בדיוק "ישנו" כל הזמן. התעוררנו ונרדמנו ועשינו אהבה כמה פעמים, ובבוקר נכנסנו להתקלח ביחד ושוב התחלנו לפתות אחד את השני, ואחר כך עשינו ארוחת בוקר. לפני שנפרדנו לקחתי ממנו את "הדבר" של קאמי.

7.3.79

גילי היה כאן אתמול והיה מתוק כמו תמיד.

12.3.79

לא ראיתי אותו אתמול. יעל ערכה מסיבת פרידה לקראת הנסיעה שלה, והלך לשם. כמובן שלא ציפיתי שירצה שאלך איתו. אני מקווה שהוא נהנה. אני לא כל כך נהניתי אתמול בערב. מה גם שבבי"ס אני צריכה לשמוע את כולם (טלי, אפרת, רנן) מטיפים לי על יחסינו הכאילו מעוותים בגלל שאנחנו לא כל הזמן ביחד, וגם ההורים לא משתגעים אחריו כי הם רואים את כל הסערות שלי וכועסים על השעות המוזרות שאני חוזרת ממנו בלילה, והאמת שאני בעצמי כבר לא יודעת מה יהיה.

לפחות סיימתי את "הדבר" ואני מתחילה עכשיו את "לא שם זין".

13.3.79

מרתון בגל"צ של להיטי סוף שנות ה-60. זה עושה לי מצב-רוח טוב נורא.

16.3.79

גילי אמר שיגיע הערב. עכשיו ילי היתה כאן והלכה, וסיפרה לי על מסיבת פורים. הקטע הוא שהיא פגשה במסיבה את מיכאל, וכנראה שמתחיל משהו גם ביניהם. מוזר לי לחשוב על זה. אולי עכשיו אני מבינה קצת יותר טוב את גילי, שמוזר לו איתי ועם מיכאל ביחד. אני רק מקווה שלא יהיו יותר מדי סיבוכים בין כולנו.

לילה.

גילי היה כאן והיה נורא טוב. שמענו את התקליט של נורית גלרון שהוא יפהפה, והתגלגלנו לנו במיטה ועל השטיח.

24.3.79

ילי ואני סיכמנו אתמול שנלך לגילי, ומיכאל כבר יהיה אצלו, וכך נבלה כולנו ערב נחמד ונעים ביחד. אז באנו, ובהתחלה שמנו מוסיקה ודיברנו, ואז באיזה שלב שני החזירים האלה נישלו אותי ואת גילי מהמיטה שלו שעליה ישבנו, ואנחנו נדדנו למרפסת עם שק שינה ושמיכה, והתחבקנו והתנשקנו מתחת לכוכבים, שזה מאוד רומנטי, אבל בלי הרבה פרטיות כי אחיו ואחותו הקטנים הציצו עלינו מדי פעם... אז כשנמאס לנו חזרנו לתבוע את זכויותינו הלגיטימיות על המיטה, והשניים ירדו לשטיח. כל זוג היה עסוק בעצמו, אבל האמת שכולנו לא עשינו הרבה. זה סתם היה חמוד.

27.3.79

היום נחתם הסכם השלום עם מצרים!

31.3.79

אתמול בערב נפגשנו סופסוף אחרי שבוע אינטנסיבי מאוד של לימודים מצידו. אפילו שיחות הטלפון שלנו היו קצרות וענייניות, אבל הלילה איתו היה כרגיל נחמד. רק שהלימודים האלה גרמו לו להתחיל לעשן כמו קטר, וחזרתי ממנו כמעט ב-3 מסריחה כמו מאפרה.

בדרך אליו עוד עברתי אצל ילי ומסתבר שהעניינים עם מיכאל לא כל כך מסתדרים. זה קצת הפתיע אותי, כי לי היה נראה שטוב להם ביחד. ילי טוענת שביני ובין גילי יש חיבור מאוד חזק, ועם כל הסערות יש בינינו איזו התאמה גדולה והרמוניה, ושבנינו יחד בועה סגורה ולא חדירה כלפי העולם שהיא רק של שנינו ובינינו.

3.4.79

גד היה כאן הערב לקחת חומר בתנ"ך ובספרות. אנחנו הולכים לעשות עבודה משותפת בתנ"ך. ליוויתי אותו למטה, ועוד ישבנו בחוץ על הגדר, ליד ההונדה, ופיטפטנו, וזה היה נורא נחמד. כמו פעם, רק בהבדל אחד שהיום אני יודעת שלא יהיה בינינו כלום, כי הלב שלי אצל גילי.

אחרי שהוא נסע עוד המשכתי לטייל ברחובנו השקט והתמים, ומתחת לאחד הפנסים עצר אותי בחור קרח בטנדר, וזה שהיו ליידו בחורה ועוד איזה בחור לא הפריע לו לשאול אם הוא יכול להתחיל איתי. People are Strange.

אתמול היה סרט אנימציה מדע בדיוני יפהפה בטלוויזיה בשם "כוכב פרא". יכול להיות שביום חמישי גילי ואני נלך לסרט, כי הוא חייב להתאוורר קצת מהלימודים. הוא אמר שהוא רוצה לראות את "דודי קרביץ" בסינמטק.

5.4.79

חבל שאין יומולדת יותר מפעם בשנה. ילי הביאה לי את השרשרת חרוזים שיצאה מקסים + תיק. טלי קנתה לי את "שיחות סלון" של יונתן גפן. מעדה ואפרת קיבלתי סבונים וקרם גוף. מההורים קיבלתי כסף, ובנוסף אבא קנה לי ספר ציורים של William Blake. כל זה הספיק לעשות אותי מאושרת. אבל מאוחר יותר בערב הגיע גילי, שחשבתי שבכלל לא יזכור שיש לי יומולדת, והביא לי פוסטר מגולגל – ציור ענקי של ברדסלי, שהוא יודע שאני מתה על האיורים שלו + פתק שצירף שהוא עוד יותר יפה. ואז נכנסנו כמובן למיטה, והוא היה עייף וקצת פסיבי, אבל דווקא אני הייתי חמה מאוד אתמול. כמעט שכחתי כבר כמה השפתיים שלו רכות וחמות וכמה הגוף שלו טוב ואוהב. אז נתתי לו לעשות "משהו" למעני...

8.4.79

רבתי עם גילי בטלפון ואני במצברוח ממש גרוע. הייתי רוצה שתסתיים כבר התקופה הלחוצה הזאת ונחזור להתראות יותר, ויותר בשקט. אבל אין לי שום כוונה להתנצל, כי גם אם הוא קבור עד מעל לראש בלימודים הוא יכול לדבר איתי שתי דקות כמו בן אדם בטלפון. הוא היה חזיר גועלי.

10.4.79

היום הראשון לחופש שנפתח בסימן זה ש: (א) גילי נסע הבוקר לחיפה ללמוד בשקט, ואתמול בערב הייתי אצלו לזמן קצר, לא עשינו כלום, רק בסוף התחבקנו וקצת התנשקנו, ו: (ב) שאני וגד ישבנו הבוקר על העבודה בתנ"ך בדיוק רבע שעה, ואחר כך רק קישקשנו ודיברנו בלי הפסקה. עשינו "בטן גב" – אני על המיטה והוא על השטיח, וככה מרחנו את הזמן ופיטפטנו. לא שום דבר לעומק, כי גד הוא סגור נורא, והמרחק של החודשים בינינו השכיחו ממני איך ניגשים אליו. זו היתה בטלה נעימה מאוד. אני לא מכחישה שנמשכתי אליו היום, אבל גם לא היה קשה לי לרסן את זה כי אני מאוהבת בגילי. כשאני חושבת על העיניים שלו, החיוך שלו, הדיבור שלו, המגע שלו, אני כל כך מתגעגעת.

13.4.79

משהו מתהפך אצלי בפנים, ואני לא יודעת למה. אולי בגלל שלא דיברתי איתו כבר כמה ימים, אין לי מושג מתי הוא חוזר, מתי נתראה, האם הוא עדיין רוצה אותי.

אתמול והיום עבדתי כמו חמור על כל החומר באנגלית. את המתמטיקה אני דוחה לסוף החופש. בין לבין יש את העבודה בתנ"ך ושוב חלמתי בלילה על גד וגם זה מציק לי. שילי תחזור כבר מקיסריה.

16.4.79

גילי חזר. ילי חזרה. ראיתי את שניהם (כל אחד לחוד). דברים נרגעו.

18.4.79

גד הגיע הערב בדיוק כשיצאתי מהמקלחת, 1/2 שעה אחרי שחזרנו מתל אביב. ואז בדיוק גם גילי התקשר, וזה הוציא אותי לגמרי מהאיפוס. האמת שנורא שמחתי שגדי בא, והיה לנו כיף. המשכנו להתבטל ביחד ובילינו ככה מ-8 עד חצות. שמענו המון מוסיקה ודיברנו יותר וגם יותר לעומק מהפעם האחרונה. ניהלנו גם כמה ויכוחים וחילופי דעות מצחיקים, החל ממערכת החינוך, דרך דבי הארי ו"בלונדי", ועד אסטרופיסיקה. עדיין נורא-נורא-נורא מעריכה אותו, וכמובן גם קצת נמשכת אליו, והמתח הזה בתוכי כשאני נמצאת איתו יהרוג אותי יום אחד. זה לא יהיה מדוייק ביותר, אבל גם לא לגמרי בלתי נכון, לומר שאם גילי לא היה קיים בחיי היה נוצר מפגש גופני בינינו אתמול. משום שגם הוא אומר שהיחסים בינינו בשנה שעברה היו משהו יפה מאוד. אבל ככל שנמשכתי אליו וככל שעצרתי את עצמי, כך גם גיליתי כמה אני מאוהבת בגילי. זה נשמע אולי פרדוכסלי, אבל ברור לי שאני לא אעשה שום דבר שעלול לפגוע בגילי ובמה שיש בינינו.

21.4.79

גדי עבר כאן בערב כדי לקחת את טיוטת העבודה לאישור. גילי נסע לאיזה Jam Session עם חברים בבית זית. מחר חוזרים לבי"ס.

24.4.79

בגלל שבימים האחרונים התבלגן לי הראש בגילי-גדי גדי-גילי וחוזר חלילה, הרגשתי שאני באמת כבר צריכה לראות אותו. התגעגעתי אליו נורא (ואולי זה סימפטום של רגשות אשמה שבכלל לא צריכים להיות לי). ביקשתי ממנו לפנות לי קצת זמן ומקום והוא הסכים... באתי אליו, ובהתחלה באמת הרגשתי מרוחקת למרות שלא הייתי רחוקה, אבל לאט לאט הפשרנו, והתנשקנו ועשינו מה שאנחנו הכי אוהבים לעשות, שזה להתגלגל אחד בתוך הגוף של השני. היה כיף ונהדר, ולקחתי ממנו חזרה את התרמיל שלי שהוא לקח ממני לחיפה ותקליט של Cat Stevens. ואז הוא התחיל לפרוט בחוזקה על הגיטרה את My Lady d'Arbanville וזה היה נורא חמוד ומצחיק. מיכאל הגיע בדיוק בסערה ואני קפצתי משם לילי.

27.4.79, לילה

בבוקר היינו אני וילי בלשכת גיוס, ובערב הייתי אצל גילי. הייתי עייפה ועצובה וקצת בכיתי בגלל כל העניין עם סבא, אז הוא נורא הרגיע אותי והיה טוב אליי עד שנרגעתי. ב-11 וחצי הוא החליט שבא לו לנגן, אז עירום לגמרי ובחושך הוא התחיל לנגן על הגיטרה. אני שכבתי מכורבלת לידו, עם הפנים במותניו, וככה נרדמתי. אח"כ גם הוא נרדם, עד שכרגיל היינו צריכים לקום כדי להיפרד.

גד הודיע לי שהוא צריך את שירותיי הטובים בלימוד אנגלית בשבוע הבא, ולא יודעת מתי אמצא זמן אבל נראה. סבא כנראה נכנס לניתוח. אתמול ביקרתי את סבא וסבתא ומיכה בדיוק הגיע, וכשהוא הקפיץ אותי הביתה סיפר לי מה שכולם העלימו ממני כבר הרבה זמן, וזה שלסבא יש סרטן.

עוד שבוע ילי גם טסה לרומא למשך כחודש וחצי ואני יודעת שאתגעגע אליה נורא.

29.4.79

גד עשה תאונה עם האופנוע כשניסה לעקוף, או להיכנס בין – לא בדיוק זוכרת – 2 מכוניות, וזה כל מה שהוא זוכר כי איבד את ההכרה. אבל התאושש תוך זמן קצר ואחרי שראה שהוא, המגפיים והאופנוע פחות או יותר שלמים, חזר הביתה בכוחות עצמו וסירב לנהג במכונית שרצה לקחת אותו לבית החולים. הוא עדיין לא מוכן לגשת לרופא, למרות שיתכן שסבל מזעזוע, כי הוא צריך עדיין לתקן את האופנוע – כך אמר. הודעתי לו שהוא מטורף. אז הוא מסתובב בינתיים עם פנס לייד העין ועדיין רוצה שאלמד אותו מחר אנגלית, ומחרתיים יום הזיכרון ונודבתי כרגיל לטקס, וגילי מרוחק ומוזר כבר כמה ימים וזה קצת מכניס אותי לחוסר שקט.

30.4.79

גילי היה קריר בטלפון ולא בדיוק שש לדבר איתי. אני עדיין מקווה שנתראה מחר, ערב יום העצמאות, אם לא ייסע לאיזה ערב ג'אז במטולה עם אשתו מיכאל.

1.5.79

הזמן זוחל לאט כמו צב. זה מה שקורה כשמחכים לטלפון שלו כאילו כל חיי תלויים בו.

היום בבי"ס היו טקסים וחלק מהשיעורים ביליתי בחוץ בהכנת זרי זיכרון. גדי היה חומד וטלי טוענת שמתאים לי ללבוש הכל לבן ושאני נראית כמו מלאך.

השעה 6:26.

2.5.79

גילי ואני נפרדנו.

באתי אליו, והשתרענו על המיטה, אבל לא עשינו כלום חוץ מקצת להתנשק. ואז הוא אמר שבחופש היה רוצה לנסוע לחו"ל עם מיכאל, והתחיל להגיד עד כמה הוא זקוק לחופש מהכל ומכולם – מההורים, מהמורים, מהלימודים, מהחברים, מהעיר הזאת, ואיכשהו הבנתי לאן הוא חותר, אז שאלתי אותו בשקט אם הוא זקוק לחופש גם ממני, והוא אמר שכן.

הוא לא נתן לי לזוז למרות שחשבתי שמן הראוי שאתחפף משם. דיברנו ודיברנו ודיברנו, והוא אמר לי המון דברים נורא טובים עליי ועל כל מה שהיה בינינו. הוא אמר שהוא לא מתחרט על כלום, ושהכל היה טוב, ושהוא עדיין אוהב להיות איתי ואוהב לדבר איתי ואוהב לאהוב אותי, אבל הוא מרגיש שהוא זקוק עכשיו לחופש כי יש עליו כל כך הרבה עומס. אז זה לא בדיוק שימח אותי. בסוף קמנו ללכת והוא ליווה אותי חלק מהדרך, כי העדפתי ללכת ולא לנסוע באוטובוס, וכשנפרדנו בצומת שממנה אני תמיד ממשיכה לבד הוא קצת נבהל ואמר שאולי הוא רוצה הארכה של עוד יום, אבל אני אמרתי לו בשקט שלא, והזכרתי לו שפעם דיברנו על זה ואמרנו שמאהבים אולי נפרדים אבל חברים טובים זה לתמיד, ושמעכשיו אנחנו רק חברים טובים.