רשימות של ספרנית דילטנטית

(וזה האחרון לסבב זה)

3.5.79

עצוב וכואב.

4.5.79

בוקר. אני דווקא בסדר, למרות שאני יודעת שעוד יהיה קשה. בעוד שבוע אנחנו יוצאים למחנה גדנ"ע, ורק עכשיו אני מגלה כמה אני לבד. מהבחינה הזו אני צופה תקופה קשה בקרוב – ילי טסה לרומא לכמה שבועות, אפרת לא יוצאת למחנה, ובקיץ גם היא וגם עדה יהיו כל החופש בארה"ב.

אתמול בערב הייתי עם ילי ובסה"כ היה מעודד, רק שאני עוד לא לגמרי רגועה בעניין החיבה ההדדית העמוקה בינה ובין גילי. מאז שהיא ומיכאל נפרדו, היא וגילי נעשו ידידים. ילי טוענת שאין לה שום דבר כלפיו חוץ מבאמת חיבה ידידותית, אבל גם בלי זה אני פשוט לא רוצה לשמוע דרכה כל מיני דברים שקורים איתו, כי זה מספיק מכאיב לי גם ככה.

6.5.79

אני במצברוח הרבה יותר טוב, למרות שחזרתי עכשיו מבי"ח עם אמא, שם ביקרנו את סבא. האווירה בבי"ח די מדכאת, אבל אני שמחה שסבא בסה"כ בסדר וזה שבאתי שימח אותו. אתמול בערב הייתי אצל ילי וזה שהפעם אני הייתי צריכה לעודד אותה, בעצם עזר לי. כנראה שאם אני עדיין מסוגלת לעודד אנשים אחרים מצבי אינו כה גרוע...

השבוע מחכה לי שבוע רצח, עם המון בחינות ולימודים והתרוצצויות, ולמען האמת זה די מוצא חן בעיניי משום שכבר המון זמן לא הייתי עמוסה כל כך וזה ייתן לי הרגשה של פרודוקטיביות שכבר מזמן לא היתה לי, ויוציא אותי מהעניין של גילי. אתמול בערב, כשחזרתי מאוחר מילי, אמא אמרה שהוא חיפש אותי בטלפון. אבל היום אלדד אמר שלא היה שום טלפון אתמול בערב, אז זה דווקא נותן לי תירוץ לא להתקשר חזרה. מצד אחד אני לא רוצה לשחק משחקים ובטח שבא לי לפטפט איתו ולדעת מה שלומו, אבל מצד שני עברו רק 4 ימים (שנדמו אמנם לפעמים כמו נצח) והוא רצה חופש אז אני לא מוצאת סיבה להטריד אותו. אני חושבת שאני אתקשר להגיד לו שלום לפני שנצא למחנה. כשאני אחזור אני בטח אקפוץ אליו לקחת חזרה כמה מהתקליטים שלי.

8.5.79

אחה"צ היתה הבגרות בע"פ באנגלית והלך בסדר. דיברתי על אסטרונומיה, ספרים ושיוויון זכויות לנשים. אני לא יודעת כמה קיבלתי, אבל אפרת שנכנסה אחריי אמרה שהיא ראתה שכתוב 10. מחר אני אשאל את ברנדה. אחרי הבחינה הלכתי לילי והיא מסרה לי שהיא דיברה עם גילי והוא ביקש כמה פעמים שאתקשר אליו. אז כשחזרתי הביתה הערב צילצלתי אליו, ודיברנו איזה חצי שעה והיה  מ ק ס י ם. זה עשה לי מצברוח טוב.

12.5.79

מחר יוצאים למחנה, ואני רגועה לחלוטין. כבר לא אכפת לי להיות לבד כי ממילא זה רק לכמה ימים, ומי יודע, אולי אפילו יהיה מעניין. אחה"צ הלכתי להיפרד מילי, כי לא בטוח שתהיה כאן עדיין כשאחזור מהמחנה. מקווה שכן, אבל עוד לא ידוע מתי היא טסה. נורא אוהבת אותה ומצפה לקיץ כשהיא תחזור יחד עם שרה.

17.5.79

חזרתי מהמחנה ואני לא יודעת בכלל מאיפה להתחיל מרוב שקרו דברים בקצב מסחרר ובגלל שבסה"כ היה פנטסטי. אני לא מתחרטת לרגע שיצאתי.

בסה"כ זה היה מחנה נופש יותר מאשר מחנה אימונים. היו המון שעות פנויות והפסקות חופשיות לעשות מה שרוצים. קודם כל, יצא לי להתיידד עם ורד, והיא ממש מקסימה ובילינו הרבה זמן יחד והיה פשוט כיף. חוץ ממנה, הסתובבתי הרבה גם עם אלון ועם יובל, שזה נחמד, כי תמיד חשבתי שליובל יש כל מיני רעיונות מוזרים לגבי איזה מין בנאדם אני, בגלל שהוא תמיד אומר שאני מרחפת. אבל במחנה יצא לנו לדבר די הרבה, ובלילה של הקומזיץ אפילו ישבנו ליד המדורה עטופים יחד בשמיכה, ואחר כך בדרך למאהל נפרדנו בחיבוק. לא היה שום דבר מעבר לחיבוק והוא היה לגמרי ידידותי, אם כי גד התחיל בשטויותיו, שלמרות שאיני חושדת שמקורן בקנאה, בכל זאת קצת "הזנחתי" אותו במחנה הזה. אבל הוא לא בדיוק מקופח כי היו לו די והותר את כל המעריצות שלו.

אז ככה חלף לו המחנה ביעף. הבוקר החזרנו ציוד וחיכינו שעתיים למשאיות, ועוד בלי ארוחת בוקר. הסתבר שהמשאית עם האספקה התהפכה, אז אכלנו כל אחד שני קרקרים מרוחים בממרח שוקולד. אחר כך התגלגלנו על המגרש בסוטול פראי ונראינו כמו מחנה פליטים. תפסנו תנומה כשאני נחה על בטנו של אלון (שלקח לי את החולצה המצויירת של Pink Floyd והסתובב איתה 3 ימים), יובל על שלי, ורד על יובל וכך הלאה. עד שבסוף הגיעו המשאיות, ומזל שעצרנו בבאר שבע לאכול כי כבר גווענו.

אני לגמרי מאושרת לחזור הביתה, ורק הידיעה על הניתוח הנוסף של סבא עושה לי קצת עצוב. אבל הכנסתי את עצמי קודם כל לאמבטיה הגונה, כמובן, אח"כ אכלתי ואח"כ שמעתי את כל המוסיקה שהתגעגעתי אליה עם ספל קפה (הראשונה מזה 5 ימים!). אני מתברגנת מחדש במהירות ובכיף. ועוד נוסף לכך הטלפונים (חזרה לציביליזציה...) והכתיבה. ילי טסה אתמול לרומא ואני כבר מתגעגעת והולכת לכתוב מכתב.

18.5.79

ורד התקשרה הערב ודיברנו איזה שעה. חוץ מזה דיברתי הערב גם עם מר גלעד הנכבד, ומחר בערב אני הולכת אליו כדי לאסוף סופסוף את תקליטיי המתגעגעים + מכתב שילי השאירה אצלו בשבילי. השיחת טלפון היתה משעשעת, כי התפתחה תחרות סמויה של מי יעורר יותר קנאה בשני ע"י הזכרת כל הכייפים שעברו עליו במשך השבוע וכל בני המין הנגדי איתם התעסק. האמת היא שהמשחק הזה ממש לא עושה לי טוב. זה מגעיל ואני מרגישה שזו לא באמת אני, ובסה"כ זה דווקא משאיר אותי אח"כ בהרגשה הרבה יותר חשופה ופגיעה.

19.5.79

הייתי אצלו הערב לאסוף את התקליטים והמכתב, וכמובן שהעניינים בינינו גלשו כמעט למגעים. "כמעט", משום שכשהיינו בשלב ההתנשקויות הוא החליט לסגת. שוחחנו הרבה וניסינו לעזור אחד לשני להבהיר מה הוא רוצה מעצמו ומהשני, עד שהחלטנו לעזוב את העניין בסיכום קצר שנתראה בעתיד.

כשיצאתי ממנו עדיין הייתי מאושרת כפי שהגעתי. הייתי מלאה חוויות, וחום וחיבה, ולכן הוא אמר שקילקלתי לו את התוכניות שעשה מראש שלא לגעת בי. אני מרגישה חיבה עמוקה מאוד כלפיו והמון איכפתיות ורוך ודאגה, אבל סיום הערב היה קצת מוזר ועכשיו אני שוב מרגישה קצת מדופרסת. מרגיז אותי שסיבך גם לי שוב את העניינים בגלל שהוא לא יודע מה הוא רוצה. כן לשכב איתי, לא לשכב איתי, כן להתראות אבל בלי שייווצר מתח מיני... אני חושבת שכדאי שנדחה את פגישתנו הבאה כמה שיותר. ממילא יש לי די והותר דברים לעשות.

אבל מה שעושה לי כיף זה המכתב של ילי. הדבר הראשון שראיתי זה שהיא כתבה על המעטפה "למרת נטע ק. הענוגה", וזה ישר הצחיק אותי ועשה לי טוב.

14.5.79

נטע שלי לגמרי!

כרגע חזרתי ממסע הצלב השלישי שלי במשרד הפנים וקיבלתי את הדרקון שלי! ישבה שם הממונה – בטולה זקנה ו'חכמה' והתנהגתי אליה בכבוד והערכה כמו שצריך עם בטולות זקנות. עכשיו צריך רק לעשות עיניים לקונסול הכללי האיטלקי (וזה באמת לא בעיה) שצריך לקבל אותי מחר ואז אני אקבל את הויזה שלי ביום אחד במקום שלושה. אח"כ צריך להביא אישור מהבי"ס ללשכת גיוס כדי שיראו שאני לא בורחת להם. אתמול הייתי בעיר, התקליט של יהודית לא יצא עדיין והשעון בתיקון אז הלכתי לשתות מיץ ובמקום זה מצאתי איזה מיכאל. זה אולי נשמע פשוט אבל לקח לי רגע לתפוש את עצמי ולהתאושש. הוא עשה מאמץ לשמוח לראות אותי וכמעט שיכנע אותי בסופו של דבר. אז הלכנו ביחד אל איתן, ותוך 10 דקות ישבו מיכאל ואיתן על המזרון שעל רצפת חדרו של איתן והיו שקועים בפילוסופיה. היתה שם עוד בחורה והתיישבנו ארבעתנו על המזרון עם שתי גיטרות וגיטרה חשמלית לאור הנר והרגנו שירים (על סגנון: Let It Be בסגנון הפאנק וכו...) כשאיתן מוציא עודפי אנרגיה על הגיטרה האקוסטית ומיכאל מלווה אותו בבאסים על הגיטרה החשמלית. אח"כ הלכנו אל מיכאל והתקשקשנו עם כל היוצא בזה עד 3:00.

בבוקר קמתי ב-8:00 רצוצה והרוגה וקבעתי עם דייויד ללכת איתו ללשכת גיוס. הוא היה צריך להתייצב בשביל איזה מבחן שהוא חייב לעשות והוא ארוך כמו האלוהים ואני בשביל לקבל את האישור. בלישכת גיוס אני כבר מוכרת וד"א קיבלתי את הצו שלי – וגם את. אז על הבוקר הלכתי אל הקונסוליה האיטלקית, בשיא הדרי, סנוביותי וקסם דיפלומטי – את יודעת... וקיבלתי ויזה שסידר לי הנספח בכבודו ובעצמו חינם ותוך 10 דקות. הלכתי לסוכנות הנסיעות והזמנתי טיסה ליום רביעי ב-6:00 בבוקר. אח"כ הלכתי לפגוש את מיכאל בלידה"א ונשארתי בחוץ בכוונה בהפסקה כדי לא לפגוש אנשים לא רצויים. עכשיו אני שוב אצלו והוא עושה שיעורים בערבית ונראה מאוד מרוכז ואני כותבת. מחר אני בסידורים אחרונים, את המזוודה אני מוסרת בערב כדי לא להיות בשדה התעופה ב-4:00 אלא ב-5:00 וצריך לקחת את השעון ואת הקרטיס שלי ולסדר מתנות למיניהן וגם עוד להגיש לגילי שלך את המכתב המסורס הזה. אמרתי למיכאל מה שאמרתי לך והוא אמר שהוא שמח שאני נוסעת כי הוא בטח היה מתאהב בי והוא יודע שהוא לא יכול לתת לי הכל.

יחי השרצים.

15.5.79

הפעם בבית וכואב לי שאני לא אראה אותך לפני שאני נוסעת. השעה 4:00 אחה"צ. הבוקר הייתי בעיר לשם שינוי, את השעון עוד לא תיקנו לי וכמעט חנקתי את השען. לקחתי אותו ככה ואני כבר אתן אותו לתיקון ברומא. אח"כ החלפתי את קרטיס הטיסה שלי. מיכאל סיפר לי אתמול שכל בי"ס לידה"א מדבר עלינו ואני לא יודעת בכלל איך הם יודעים עלינו. כל מיני אנשים באו למיכאל להגיד לו שראו אותי פה ושם ואני באמת לא יודעת מאיפה הרעיון שאנחנו בכלל 'ביחד'. אני מתחילה להבין אותך. גם ככה מיכאל לא מאוהב בי ואני שמחה שאני נוסעת כי אני יודעת שאני מסוגלת לחזור אליו כמו איזה מטומטמת (אני מנסה להימנע מכך ואני מקווה שעד שאני אחזור ההיגיון שלי יחזק מהרגש שלי). עוד מעט אני אטלפן לגילי כדי להודיע לו מראש על בואי, בתקווה שמיכאל לא יהיה שם... אני חושבת שמוטב שאסגור את המכתב במעטפה כדי שלא תתחלקי בחוויות שלי עם גילי, מיכאל ומי יודע מי עוד... אם תמצאי את המכתב בלי מעטפה תפסקי מוות על גילי שלך בשמי – כשאני אחזור. וגם אשתו מיכאל. טוב, אז תזכרי טוב: 1. דואר דיפלומטי יוצא ביום ראשון בבוקר ומגיע ביום שישי בצהריים. יכול להיות שיהיו מכתבים בשביל איתן מצורפים לשלך, אנא – תרימי אליו טלפון, הוא לא יוכל אותך (636041) והוא ישמח לשמוע שיש מכתבים. 2. אני אנסה להתקשר מדי פעם במוצאי שבת בסביבות 10-11 במהלך השהות שלי.

3. תשמרי על עצמך, אם לא בשבילך... (וההמשך ידוע, סוף ציתות)

4. על תעשי שטויות

5. אל תקחי ממתקים מזרים

6. תשמרי על בטולייך (בשבילי כמובן)

7. שכחתי שהנ"ל כבר לא אקטואלי

8. אני אוהב אותך

מליידי מקק מטבח מצוי (רצוי וחצוי)

24.5.79

כמעט מיותר לציין מה קרה ביני ובין גד אתמול בערב כשהוא בא לכאן כדי ללמוד ספרות. אחה"צ עוד היו לי התלבטויות לגבי העניין וטיעונים בעד ונגד, ובסוף החלטתי לתת לעניינים להתגלגל באופן ספונטני.

אבל קשה לומר שהיה לי כיף איתו אתמול. אחרי תקופה כל כך ארוכה עם גילי קשה לי לעשות את זה איתו. זה כאילו משהו מוכר, אבל בעצם זה כבר מוזר. לא יכולתי לאהוב את גופו כפי שאהבתי את גילי. אז אני הייתי עצורה, והוא הרגיש את זה והיה מתוח, ובסופו של דבר היה די מפוספס. אני חושבת שהניסיון הזה הספיק לי כדי לדעת 2 דברים להבא:

1.  לא לעשות יותר שום אופציות עם גד; וממילא אחרי אתמול נגמרה לי המשיכה הפיסית אליו.

2.  אני עדיין מאוהבת בגילי, וכל התחליפים (זה מזכיר לי את דנה ו"בדמי ימיה") רק יעשו לי עוד יותר רע.

שלשום נודע לי שהוא חיפש אותי בטלפון כשהייתי אצל אפרת, אבל לא בא לי לדבר איתו או לראות אותו כרגע. כי גם זה עושה לי לא טוב.

לפחות בימים האחרונים אני מציירת הרבה.

26.5.79

גילי תפס אותי הערב בטלפון, ולא יעזור כלום, אני עדיין אוהבת אותו ומתגעגעת אליו ומקווה שיחלוף כבר השבוע מהר, כדי שיהיה כבר חופש שבועות ונוכל להתראות. הוא נשמע קצת מדופרס ואני לא יותר טוב וכמעט שסיבכנו שוב את העניינים, והוא רק אמר משהו שלא הצלחתי לקלוט בדבר זה ש"זה לא היה הסוף". נראה.

בסוף השבוע הזה אני הולכת להיות אצל ורד, כי בשבוע הבא יש כמה מבחנים רצחניים והגיע הזמן להתחיל ללמוד. איזה כיף שבקרוב נגמרת השנה!

1.6.79

חג שבועות יפה מאוד. אתמול היה מקסים עם גילי. באתי אליו די מאוחר, אחרי כל העניינים המשפחתיים וארוחות החג שלו. לבשתי לגמרי לבן וקטפתי פרח אדום משיח בדרך ושמתי בשיער. כשהוא ראה אותי ככה הוא מייד חיבק אותי כל כך חזק. שמענו מוסיקה ופיטפטנו והתחלנו להתנשק ועשינו אהבה.

הוא באמת הבחור הכי חמוד בעולם, ושנינו לא עסקנו אתמול בדיונים וניתוחים לגבי הרגשות שלנו. פשוט החלטנו לעשות לשנינו טוב, ובאופן ספונטני, ואחרי כל ההתגלגלויות שלנו במיטה ועל השטיח, והפיטפוטים והצחוק והמוסיקה, פשוט שכבנו שוב וזה היה טוב. בלי סיבוכים ובלי עניינים ובלי שטויות. שמחנו שזה קרה, כי לא משנה מהם רגשותינו אחד כלפי השני, אנחנו עדיין קשורים אחד לשני ואיכפתיים מאוד, גם אם איננו יודעים מה בדיוק אנחנו רוצים. לכן היה מקסים אתמול ואני כן שמחה שזה קרה, משום שעד עכשיו הוא אהבתי הגדולה והיפה ביותר. בסוף קמתי ללכת והוא ליווה אותי כמעט כל הדרך ואין לי מושג מתי נתראה שוב, אבל זה היה פשוט נהדר אתמול.

5.6.79

אתמול אחה"צ הייתי אצל טלי ושמעתי אצלה את רביץ+רכטר החדש והיה יופי. ממנה המשכתי לאפרת והלכנו לראות את "השיבה הביתה". מאוד אהבתי את הסרט, באמת יופי.

6.6.79

ההופעה של נורית גלרון אתמול היתה נהדרת. אני נורא נהניתי, אבל לא התפלאתי שאחרים לא כל כך, ובכלל זה גם ורד, כי הסגנון והקול שלה זה לא משהו שכולם אוהבים, ובהופעה היא גם מאלתרת ביצועים אחרים לשירים שלה.

מה שכן, ההופעה והשירים עוררו אצלי געגועים עזים לגילי. כשחזרתי הביתה אמא אמרה שהוא צילצל. אולי אתקשר אליו עוד מעט, נראה. מה שיותר מטריד אותי כרגע זה שבקרוב כנראה גם אבא נכנס לניתוח –  בגלל הפציעה והרסיסים, וכנראה שבבאר שבע.

יהיה טוב.

12.6.79

ילי התקשרה לא מזמן מרומא ואני כל כך שמחה! היא חוזרת ב-1 ביולי, וטוב שיש למה לחכות.

בית"ר זכתה אתמול בגביע.

יהודית היתה כאן אתמול בערב ואמרה שתיקח אותי לרדיו ותראה לי את האולפנים! זה יהיה כיף!

20.6.79

גילי היה כאן אתמול בערב, וזה אחרי המון המון זמן שהוא לא היה כאן. אז הוא נכנס והסתכל סביבו ואמר Home, sweet home... הוא גם הביא לי במתנה ספר שירים של יונתן גפן שהוא קנה לי ביריד הספר. חוץ מזה היה כיף איתו. הוא נישק אותי המון, וחיבק אותי המון והחלפנו הרבה מגעים וחום. לא יודעת מה קרה לו אתמול, אבל זה היה חמוד נורא. אני מעדיפה שלא לחיות באשליות, והדרך שבה אני רואה את כל ההתנהגות והדיבורים שלו לאחרונה זה שזה כמו בהתחלה, כשהוא היה מאוהב בי, כי עוד לא הייתי לגמרי שלו. אז בינתיים זה נחמד ונראה מה יהיה.

23.6.79

התקשרתי לגילי לאחל לו בהצלחה בבחינות, והוא היה במצברוח תוקפני וגועלי וירד עליי. עכשיו אני אחרי התקפת זעם + דמעות, כי אני לא חייבת לו כלום, לכל הרוחות, אחרי שכבר מזמן גמרנו ואני נשארת ידידה שלו מתוך רצוני החופשי. אני לא מתכוונת להתקרב לרדיוס שלו עד עוד 3 שבועות לפחות, כשהוא יגמור את הבחינות.

בגלל השביתה הגדולה אנחנו מסיימים ללמוד רק בסוף השבוע הבא, אז צריך לסחוב עוד קצת.

29.6.79

זהו, היום באופן רשמי נגמרה עוד שנת לימודים. הבוקר הלכתי לקחת תעודה בציפייה ברורה ל-3 מבחני מעבר בחופש, ולהפתעתי, ובעיקר להפתעתו של יובל שעדיין טוען שאני מעופפת, אין לי אף שלילי! אוף, איזו שנה מחורבנת זו היתה מבחינת הלימודים. כיף שחופש, אם כי אני מתחילה לעבוד כבר בשבוע הבא. אבל זה יהיה יופי, כי זה בסטודיו לגרפיקה של הדס שהוא גם מקום מדהים וגם היא מקסימה.

גילי התקשר אתמול, דיברנו הרבה והיה נחמד. אלוהים יודע מה בעצם הוא רוצה ממני, כי נראה לי שהוא בעצמו לא בדיוק יודע. הוא סותר את עצמו ומבלבל אותי, מצד אחד קורא לי בשמות חיבה ושולח לי נשיקות ומחמאות, ומצד שני יורד עליי ומודיע בפירוש שאל לי להסיק מסקנות. אז אני לא מסיקה שום מסקנות, לא רואה את עצמי כחברתו, ולא מראה רגשות. מה גם שאיני בטוחה בהם עכשיו. הוא אומר שהוא רוצה לראות אותי אבל כפי שאמרתי לו, זה לא רלוונטי ואני אראה אותו בדיוק ביומולדתו בעוד שבועיים. עד אז פשוט נשמור על קשר טלפוני.

יחד עם זה אני מאוד מתגעגעת אליו ולא פעם זקוקה לו.

4.7.79

יש לי בדיוק 10 דקות לכתוב את כל החוויות והאירועים של הימים האחרונים, כי קבעתי עם ורד בעיר.

ילי הגיעה שלשום והתראינו, והיה כיף. שרה נורא נחמדה ושלושתנו מסתדרות טוב ביחד. הערב אני קופצת אליה/ן. כנראה שילי חוזרת ללמוד בשנה הבאה ברומא.

אפרת טסה הבוקר ונפרדנו בחיבוקים עזים. עוד שבועיים גם עדה טסה לארה"ב.

לא ייאמן, אבל ראיתי אתמול את שאול! הוא עשה תאונה עם המכונית, אז קיבל כמה גימלים. באתי לבקר אותו והיה חמוד, אבל לא היה שום דבר גופני כי לא רציתי.

בסטודיו מאוד נחמד. יש שם בחור מצחיק בשם דני והוא נחמד, למרות שהוא חושב שאני קט(י)נה. הוא אומר שאני נראית בת 12, אז אני צוחקת עליו שהוא זקן... וגילי התקשר איזה פעמיים בימים האחרונים, ואנחנו מקשקשים וצוחקים וזה חמוד נורא.

וזהו, בשבוע הבא אבא נכנס לניתוח ואני בטח אסע כמה פעמים לבאר שבע. חבל שאלבז כבר לא שם.

14.7.79

אחרי מיליון שנה סופסוף התראינו אתמול גילי ואני. קניתי לו כמתנת יומולדת את "נרקיס וגולדמונד" וציירתי לו כרטיס ברכה, והוא נורא נורא שמח. עשינו אהבה וישנו ביחד וזה היה יפהפה.

19.7.79

חזרתי עכשיו מבאר שבע. הניתוח של אבא עבר בסדר, ומקווים שבשבוע הבא כבר ישחררו אותו הביתה. הדס נתנה לי חופשה של שבוע, אז זה נחמד. אני קוראת ממש הרבה לאחרונה. גמרתי את Lenny ואחריו את "ענוג הוא הלילה" של פיצג'ראלד. עכשיו אני באמצע היומנים של קפקא (אני קצת תקועה עם זה) ואח"כ יש לי את "ילדים נוראים" של קוקטו. אני ממש שמחה ששוב חזרתי לקרוא הרבה.

21.7.79

אני ושאול קפצנו אתמול בערב לבקר את דני (הרמתי), ושיחקנו מונופול שהיה מאוד משעשע, אבל פחות משעשע זה שגם בדרך לשם, כשהלכנו ברגל, וגם בדרך חזרה, הוא ניסה לגעת בי ולחבק אותי. בהתחלה ניסיתי להתחמק בלי לפגוע בו, אבל כשיצאנו מדני היה קור כלבים וערפל כאילו תחילת החורף ולא אמצע הקיץ, ולמרות שדווקא לא הייתי מתנגדת לחימום, החלטתי להגיד לו דברים ברורים. בדיוק עברנו דרך בי"ס, ונכנסנו לחצר "המוסד" וישבנו שם בחוץ. אז שאלתי אותו למה אחרי שנה. היה שקט ארוך ואח"כ הוא שאל אם חייבת להיות תשובה. נאנחתי שלא, וקמתי ומשכתי אותו אחריי לכל אורך העלייה. נפרדנו מתחת לבית וסיכמנו שנישאר ידידים וזהו.

24.7.79

לילה עם גילי. ישנו ביחד והיה כיף כרגיל. הוא התקשר אחה"צ והיה נחמד לדבר איתו, מפני ששבוע לא דיברנו ואיכשהו קלטתי פתאום שלא חשבתי עליו בכלל כל השבוע. אני חושבת שבחלקו הגדול זה בגלל שאבא עדיין בבי"ח בגלל זיהום, ולא ישחררו אותו עד שלא יירד לו החום. אז נסעתי עם אמא פעמיים השבוע לבאר שבע החמה והמתשישה. אני מקווה שזה יסתדר בקרוב ויהיה טוב.

28.7.79

יובל לא פחות ולא יותר התקשר הערב עם ההצעה המפתה לא פחות ולא יותר לנסוע איתו לנואייבה מחרתיים ולחזור ביום שישי. סתם כך – הוא ואני, אוהל ושקי שינה, אוכל שנקנה באילת ואוטובוסים. אז עכשיו אני מנסה להחליט. מצד אחד זה באמת מפתה וקוסם – לצאת מהעיר, מהבית, לנסוע רחוק, להתאוורר, חופש. מה גם שמתחילת החופש אני כמעט רק עובדת. מצד שני, אני ממש לא כל כך קרובה ליובל. איכשהו לא מסתדר לי בדימיון אני ויובל יחד על חוף הים בנואייבה. אז אני מתלבטת. כי שוב, מצד שלישי, אני חוששת שאם אחליט שלא לנסוע, אני אתחרט אח"כ על זה שפיספסתי חווייה והרפתקה. ומצד רביעי, לא בטוח בכלל שההורים יסכימו לזה, אפילו די בטוח שלא. אז נראה.

31.7.79

יובל התקשר להגיד שבירר ב"אגד" וכבר אין כרטיסים דרומה. זה פתר לי בצורה הטובה ביותר את ההתלבטויות. הוא גם אמר שבעוד שבוע הוא טס לאירופה ושנדבר עוד לפני כן, כי הוא רוצה את הכתובת שלי לשלוח "גלויות מעוררות קנאה", כדבריו.

2.8.79

היה לילה מלא אירועים עם גילי. שוב נשארתי לישון אצלו, ומכיוון שהבית היה ריק עשינו את זה בהתחלה בסלון, ואח"כ הכנו ארוחת ערב ואחריה הלכנו לחדר והתגלגלנו על המזרונים שהוא הוריד לרצפה ושמענו רדיו, כי היו תוכניות נורא טובות עם מלא שירים נהדרים. באיזשהו שלב הלכנו להתקלח ביחד ועמדנו מחובקים בעירום מול הראי הגדול ועשינו את זה שוב ואח"כ עמדנו והתקלחנו ביחד תחת זרם המים וחזרנו למזרונים ולמוסיקה עם קפה ושוקולד ודיברנו על אורגזמות והיה נהדר. הוא מלא הבנה והתחשבות. בסוף נרדמנו לפנות בוקר סהרורים ומטושטשים וזה היה כל כך יפה.

9.8.79

יהודית לקחה אותי היום לבקר ברדיו, כפי שהבטיחה כבר הרבה זמן. אז ה"רדיו", מסתבר, הוא מבנה מסועף של קבוצת בניינים שבמרכזם חצר. אנחנו הסתובבנו בין התקליטיה העברית ללועזית, ופגשנו את צ'רלי סלומון ומנחם גרנית (כן, הוא באמת כותב את שמו ב-ת'). לצ'רלי סלומון יש "כוך" קטן מכוסה בהרבה תמונות של ה-Beatles ו-Kate Bush ועוד הרבה להקות אחרות. על המדפים נערמים תקליטים, סלילים וגיליונות של Melody Maker. ישבתי שם ודפדפתי בכמה, ואז יהודית נכנסה עם מנחם, וכשהיא עשתה לנו כאילו "היכרות" אמרתי לו המון תודה על כל התוכניות הנפלאות שלו. הוא בחור גבוה ורחב-כתפיים, נאה מאוד עם שיער בלונדיני ארוך, לבוש מכנסי ג'ינס ו"חולצת עבודה" כחולה. צ'רלי סלומון לעומתו הוא בחור אנגלו-סקסי בעל מבטא, נמוך, רזה ומזוקן, אבל גם חמוד נורא. דיברנו קצת על מוסיקה והיה כיף גדול.

14.8.79

כבר לפני הרבה זמן הגענו למסקנה אני וגד שיש בינינו קשר טלפאתי, והפעם זה שוב הוכיח את עצמו. מאתמול תיכננתי להתקשר אליו ולשאול מה שלומו בחופש ולקפוץ לבקר אותו אחרי הרבה זמן שלא התראינו; והבוקר, ועוד בדיוק 10 שניות אחרי שקמתי מהמיטה, הוא התקשר!

היה בוקר מרוח ומתוק. ראינו יחד טלוויזיה, דיברנו וקישקשנו, והוא סיפר לי על החברה השווייצרית שלו. אני מאוד שמחה שיש בינינו ידידות כזו – שהוא מסוגל לספר לי על האהבות, הבחורות והפרשיות שלו. אני שמחה מאוד שהקשר בינינו כל כך חזק.

ממנו הלכתי לילי ולשרה, שלא ראיתי יובלות.

18.8.79

מרתון וודסטוק ברדיו, לציון 10 שנים לפסטיבל. אני כבר לא בכושר למרתונים, ונרדמתי אחרי שעתיים. אבל היה נחמד לשמוע שוב את שיר הפתיחה של Crosby, Stills, Nash &Young (ש-Joni Mitchell כתבה), ואת Arlo Guthrie עם "לוס אנג'לס", Country Joe &the Fish עם "ווייטנאם" וכל השאר. כבר ראיתי את הסרט פעמיים בשנתיים האחרונות, ולא הייתי מתנגדת לראות אותו שוב – הפסטיבל שסימל את קץ החלום האמריקאי, הנעורים ו"ילדי הפרחים", שלום ואהבה חופשית. בפסטיבל אירעו 3 מקרי מוות (סמים, תאונת טרקטור, ובעיות רפואיות קודמות), אבל גם 2 לידות. ו-Pete Townshend מה-Who היכה את Abbie Hoffman, מנהיג ההיפים.

22.8.79

ישנתי היום בצהריים 3 וחצי שעות, ואם אבא לא היה מעיר אותי סביר להניח שעוד הייתי ממשיכה לישון. הכל בגלל שכמעט לא ישנתי בכלל בלילה כי ביליתי עם גילי. כשבאתי הוא חיבק אותי ונישק אותי בחוזקה ואני הסתכלתי בו בחיוך כי אני תמיד מגלה אותו מחדש – רואה אותו, נזכרת בכל תווי פניו ומתאהבת בו. היה לנו נורא טוב יחד, התגלגלנו הרבה, ובאיזשהו שלב התחלנו לדבר על אוכל ויצאנו לעשות פשיטה על המטבח. אבל בעיקר היינו עסוקים בלאכול אחד את השני.

כשלא היינו עסוקים בזה הוא סיפר לי על הסוטול שלו ושל מיכאל במוצ"ש האחרון. הם עישנו מריחואנה, והוא תיאר לי איך הרגיש ומה עשה. ברור שאני לא חוששת לו ולא פוחדת שיזיק לעצמו. הוא לא הולך לעשן הרבה, ובכל מקרה אני סומכת עליו שהוא יודע מה הוא עושה.

24.8.79

היום גמרתי לעבוד בסטודיו. הדס הביאה עוגה וחגגנו, וקבענו שעוד נהיה בקשר. אח"כ במטבחון הדפתי בשתיקה ובחיוך ניסיונות לשיחה על חיי האהבה שלי מצד דני. אני מעדיפה לדבר על חיי אהבה שלי רק עם מי שאני עושה את זה איתו... ומה שהכי נחמד זה שקיבלתי צ'ק בסך 1500 ל"י וזה כיף אדיר! אני בטח אבזבז את זה על תקליטים וספרים ובגדים. עוד שבוע חוזרים ללימודים, אז אני רוצה לנסוע ליומיים-שלושה לתל אביב, כי אני לבנה עד שקיפות!

26.8.79

דיברתי עם גילי כי מחר אני נוסעת לתל אביב, ומסתבר שביום שלישי יש לו טסט שלישי. אני צריכה לזכור להחזיק לו אצבעות.

30.8.79

היה מאוד נחמד ב-3 ימים שהייתי בתל אביב. פעמיים ביום הלכתי לים, וחוץ מזה רק קראתי, אכלתי וישנתי. זו היתה מנוחה מוחלטת וסבתא פינקה אותי, וגמרתי 3 ספרים, אבל רק "הקוסם מלובלין" של בשביס-זינגר היה באמת טוב. עכשיו אני סופסוף שזופה, והים היה נהדר: חוף לא מלא מדי, חול די נקי, וחוץ מפעם אחת שנטפל אליי בחורצ'יק שטען שהוא בן 17 וחצי ושמו משה וניסה להתחיל איתי, היה לי שקט גמור למוח.

31.8.79

אין גילי. גילי נסע הבוקר לחיפה ומשם לקיבוץ עם מיכאל, ולא ידוע מתי יחזור. כך נמסר לי בטלפון מאמו כשהתקשרתי אליו. מצד אחד היה לי ממש מוזר לשמוע את זה, במיוחד שהוא לא טרח להתקשר להגיד להתראות. מצד שני, זה לא עשה לי מי יודע מה. אפילו המחשבה עליו עם איזו מתנדבת בלונדינית חתיכה לא ממש מזיזה לי. זה גורם לי לחשוב שכנראה באמת העניין בינינו הולך ונסגר לאט-לאט, עד שייגמר סופית כשהוא יתגייס לצבא בעוד חודשיים. אני שמחה יחד עם זאת על כל מה שקיבלתי ממנו, שזה  ה מ ו ן. זה כמעט סמלי שככה מתחילה מחרתיים שנת הלימודים החדשה ומעניין איזה דברים יקרו בה. שמינית!