| |
רשימות של ספרנית דילטנטית |
| 6/2007
פנלופה קיי
כן כי זאת באמת תקופה די רגועה עכשיו כשהמשפט נגמר ועוד בלי הרשעה ובאותו ערב היה גם הטקס סיום בבית ספר ונזכרתי איך רק לפני שנתיים וחצי חשבתי שהוא לא יסיים אפילו עשר שנות לימוד ואיזו תקופה נוראית זאת היתה ובכלל לא ברור לי איך הצלחתי לעבור אותה למרות שעומר אומר שאני חטפתי רק את הריקושטים אבל הוא קפץ על הפצצה וספג אותה ישר בבטן ואני לגמרי מאמינה לו ואני שמחה שהוא מתראה עם הפסיכולוג שלו כבר כמה חודשים ושיש מישהו שהוא מוכן לדבר איתו על כל זה במיוחד שיש לו שם שנשמע כמו שם של עבריין ואולי דווקא בגלל זה עומר מוכן לדבר איתו כי הוא קולט ישר שזה לא מישהו שימכור לו חרא אלא מישהו שעבר את כל החרא הזה בעצמו בדיוק עכשיו לפני הגיוס והצבא אפילו שעוד אין לו תאריך סופי אם כי זה יהיה כנראה בנובמבר או מרץ ונראה איך יעברו החודשים האלה אני מקווה שהוא לא ישגע אותי ואת עצמו אמרתי לו שהוא חייב למצוא עבודה חוץ מזה שהוא מתאמן כל יום כי הוא רוצה ללכת לחיל קרבי וסיכמנו שאם זה באמת מה שהוא רוצה אני לא אעמוד בדרכו ואחתום לו למרות שזה מפחיד אותי אפילו שאני יודעת שזה יכול להיות לו טוב ובכל מקרה אלה החיים שלו ואני לא יכולה לקבוע בשבילו או להחליט בשבילו הוא יצטרך לעבור את זה עד שאולי יום אחד הוא יתפכח בעצמו ויבין לבד ואז הוא יצטרך להחליט מה לעשות עם זה ועם עצמו אלה הבחירות שלו אני רק מקווה שלא יקרה הגרוע מכל ואז אני ארגיש אשמה איומה עד סוף חיי אבל אני לא רואה דרך אחרת ואולי בסוף הצבא יחליט לא לקחת אותו לקרבי וזה יפתור לי את הבעיה אבל מה שלא יהיה צריך עכשיו סבלנות ולפעמים כבר אין לי כוח לפעמים אני לא יכולה לחכות לרגע שבו אני אהיה לבד ויהיה לי שקט ואני לא אצטרך לעבוד כמו חמור גם כדי להתפרנס וגם בבית הייתי שמחה להפחית את שעות העבודה שלי כי רק בשביל עצמי אני לא צריכה הרבה כסף בסך הכל הצרכים שלי הם צנועים יחסית ומה שאני באמת רוצה זה חופש ושקט יש ימים שאני לא יכולה לסבול יותר את כל המאסר עולם עם עבודת פרך הזאת לעשות כביסה להכין אוכל לרחוץ כלים לנקות את הבית ללכת לסופר להסיע לקנות לדאוג לטפל בכל התחזוקה מספיק נמאס אני רוצה כבר להיות לבד זה מגוחך כמה הרבה שנים לוקח לגדל ילד ובשלוש שנים האחרונות לא היה לי כמעט אפילו רגע אחד הפסקה מאז שאבא שלו נסע לשליחות והשאיר את הכל עליי אפילו שמאז שעומר בן חודשיים אני מגדלת אותו לבד אבל לפחות עד שהוא נסע הוא היה קרוב וכמעט כל סופשבוע עומר היה אצלו ועוד ערב אחד באמצע השבוע זה היה כמעט כמו חזקה משותפת וזה השאיר לי מספיק זמן לעצמי ולחיים הפרטיים שלי ולקחת נשימה לעיתים קרובות ובשנים האחרונות זה איננו ולפעמים אני מרגישה כל כך הרבה תיסכול וזעם כלפיו על זה שהוא נסע והשאיר את הכל עליי לפעמים אני מרגישה שמאז אין לי מערכת גיבוי ושאם יקרה משהו אין מי שיחליף אותי ואף פעם לא הרגשתי כל כך בודדה וגם בגלל שבשנים האלה לא היה לי זמן ופנאי רגשי לחשוב על מערכות יחסים עם גברים ולפעמים אני חושבת על המחיר הזה ששילמתי וכל מה שאני רוצה זה עוד כמה שנים טובות ושקטות שאני אוכל להספיק את מה שהחמצתי כי אני יודעת שלדברים האלה אין תאריך תפוגה ועכשיו פתאום אני מסוגלת בכלל להתחיל לחשוב על זה כי פתאום זה כאילו מעבר לפינה עומר מתגייס ובעוד שנה בקיץ הבא אבא שלו חוזר ואולי זה ישחרר אותי לעשות דברים אחרים גם אם לא ברור כרגע אם אני אמשיך לעבוד באותו מקום אבל גם אם לא זה ברור לי שאני אשאר בירושלים בדירה הזאת שאני אוהבת למרות שהיא ישנה ומתפרקת וזקוקה לתיקונים ושיפוצים דחוף אבל קודם כל אני אסע שוב לכמה שבועות בארצות הברית כי אני כל כך מתגעגעת ויש לי את החלום הזה לעשות כאילו שנת שבתון אחת בתל אביב סתם בשביל הגיוון או העניין או ליהנות משני העולמות כי בכל יש משהו גם בעיר ההיא או שיום אחד אני אוכל לקנות דירה קטנה שם ולחלק את הזמן שלי בין כאן לשם כמו בית קיץ ובית חורף מצחיק דירה קטנה ים תיכונית כמו בברצלונה עם דלת שנפתחת מהסלון אל מרפסת מלאה עציצים ופיסה של ים ואור בהיר והדברים היחידים שיהיו בדירה הזאת זה מזרון לישון עליו ומערכת לשמוע מוזיקה וספרים אבל שיהיה חלל מרכזי עם שולחן עבודה מספיק גדול שאני אוכל לשאול אותו אם הוא רוצה לבוא לגור איתי קצת ונוכל לכתוב שנינו ביחד משני הצדדים של אותו שולחן כל אחד עם המחשב הנייד שלו ואני ארים את העיניים ואראה אותו ואחשוב על כל מה שעברתי ואיך גידלתי פעם ילד וכמה קשה זה היה ועכשיו זה אני וכן אני אגיד כן אני רוצה כן
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
