עז מחליקה על בננה

זהו. עברו ארבעה ימים ורשמית נמאס לי. ניסיתי הכול: לישון, להשלים שיעורים, לקחת סמים (המאושרים ע"י משרד הבריאות. חלילה שאובן באופן שגוי), לחשוב מחשבות חיוביות, אבל אף אחד מהדברים האלה לא גרם לי לדלוף פחות, ולא הביא את איברי הגוף השונים שלי לידי הבנה שאם הם רוצים תשומת לב, הדגשת נוכחותם בכאב, אינה הדרך האולטימטיבית להשיג אותה. כמה כבר אדם יכול לסבול שהייה במיטה וחוסר מעש? התשובה מן הסתם תהיה: זה משתנה ולא חייבים להעביר את היום בחוסר מעש. טוב, אני רוצה לראות אתכם עם אף נוזל והתעטשויות בתדירות של שתי דקות, ושיעולים (שמשתפרים קצת למען האמת, אבל עדיין אורבים מעבר לפינה בכל פעם שאני רוצה לצחוק. מה שגורם לי לא לרצות לצחוק, וכשאדם מגיע למצב שבו הוא עוצר את עצמו מלהיות שמח כדי שלא ימצא את הגרון שלו על השולחן לפניו בשנייה שאחר כך.. טוב.. תחליטו אתם אם כך זה אמור להיות..), מנסים לעשות שיעורי בית במתמטיקה או מוצאים תנוחה נוחה מספיק כדי לקרוא בה ספר למשך יותר מעשר דקות רצופות.

נו טוב.

יעבור בסופו של דבר. או שלא (בתקווה שכן).