הצימוק לא נפל רחוק מעץ
עלילותיו של הצימוק הפשוט במסעו לחיפוש אחר תהילה, עושר, תככים ומזימות. זה לא יהיה מבריק, זה לא יהיה חכם, קרוב לוודאי שזה גם לא יהיה קריא! אבל אלה הם החיים... |
| 9/2008
איקאה לא עושה טוב לעור הפנים
או זה פחות או יותר המוטו שלי בתקופה האחרונה. הכל בזכות צחון בונבון. או אולי הילה? או אולי גם וגם? אני באמת שלא בטוח.
באופן לא מפתיע הייתי היום באיקאה בחברתה של הילה. במקור זה היה אמור להיות אני ואמא שלי, אבל מצבה חזר להיות לא משהו לאחרונה, ולכן שמחתי מאוד שיכולתי לצרף אלי את הילה במקום. הקונספט של לבקר במבצר הזה די קסם לי בהתחלה, ובסך הכל היה שם גם די נחמד, אבל בסך הכל היה גם די מעייף שם היום. שני העוזרים האימפוטנטים להחריד שעשו טובה שניסו לעזור לנו עם הרכבת הארון היו בושה לכל מרכיבי הארונות באשר הם. בזבזתי שעה מהחיים שלי בניסיון לארגן משהו שיהיה חצי פיזיבילי לפחות במידת מה, וכל פעם הם נזכרו שאת החלק הזה אין ואת החלק הזה אי אפשר להתאים עם החלק ההוא, ועד שיצאתי משם הגעתי לרמות תסכול שגירדו קלות את רמות התסכול שהצלחתי להגיע אליהן בעזרתו החביבה של אחי בחמישי האחרון. בסך הכל זה היה יום חביב חוץ מהחלק הזה בזכותה, בעיקר, של הילה, שהיה לי הכי כיף איתה. אני באמת יותר ויותר אוהב אותה. יש לי תחושה שלא היתה שום מגניבות וואטסואבר ביום הזה בלעדיה.
אבל נו שוין, בסופו של יום חמישי יש לי בדירה משטח למיטה עם מזרון (שמצאתי ליד פח, יש לציין, לגמרי במקרה) ואפילו מזרון נוסף של אח שלי, עד שכבודו יצליח למצוא דירה בת"א הישנה ב"ה, אי"ה. ועכשיו, בתום היום שהיה, יש לי בתיאוריה גם ארון, מעמד לדיסקים, כורסת יחיד semi-מגניבה ומדף ספרים. הבעיה היחידה היא שהם אמורים לעשות אלי משלוח, כנראה מחר (באמת אי"ה!) וצוות אחר של אנשים יבצע את ההתקנה מתישהו במהלך יום חמישי. לא היה הרבה מקום לדיון בעניין. אני בכל מקרה התכוונתי מחר להגיע עם דן לתל אביב ולהתחיל בסידורים וארגונים, ואז לבלות את הלילה בדירה משום שביום רביעי יש לי סיור ומספר ראיונות במכון וייצמן. עכשיו מסתמן שאני גם אצטרך לבלות בדירה ביום רביעי בלילה, כי אין הרבה טעם שאני אחזור לירושלים ברביעי רק כדי להיות שם שוב בצהרים בחמישי. ואם בחמישי אני מתכנן ללכת עם איתן, ואולי ארז, לתיאטרון, אז אני אבלה גם את חמישי בלילה בדירתי הצנועה החדשה.
זה בפירוש לא היה מתוכנן, וקשה להגיד שזה יסתיים כגיחה. ככה נוצר גם לא מעט זמן שאני צריך למלא, ומאוד חשוב לי להצליח למלא אותו, לפחות בשלב אבולוציוני כה מוקדם זה בשבילי בעיר. אני כבר כמה ימים גם מנסה לתפוס את עידו ללא הצלחה, ועושה רושם שמשהו לא טוב בטלפון שלו. יהיה נחמד להיתקל בו שם.
ולא יודע איך, פתאום נתקלתי דרך סרט חמוד שראיתי בסינמטק בשיר Move Your Feet הזה שלצליליו רקדנו איזה ריקוד סיום איפושהו שם בסוף התיכון. ופתאום זה הכניס אותי לנוסטלגיה טובה, כזאת שהזכירה לי שמצד אחד זה היה שיר נהדר גם אז ומצד שני אני במקום מה זה מגניב בחיים שלי כרגע בהשוואה לאז. חמסה חמסה חמסה. הסרט היה, אגב, במסגרת החגיגת יומולדת שעשינו לדן בגיא בן הנום (ואכן היה שם גיהנום קל כשיותר מידי ילדים ערבים ניסו להציק לנו) שהיה ברובה ממש ממש נחמדה, בעיקר כששיחקנו טוויסטר. אני כה מפלל לכך שהרלוונטיות של משחקים אלה לא תיכחד עבורנו גם כשנהייה יותר מבוגרים.
יחד עם השיר הזה הורדתי גם את I Kissed a Girl. אלוהים ישמור כמה שהוא מטופש ומהנה...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
