בשנת 1988 הוציאה להקת משינה את אלבומם השלישי, לו קראו בפשטות "משינה 3". אלבום זה הניב מספר להיטים מסחריים, כגון "סוזי בלי היד", "אהובתי" ו"ברחובות שלנו", וגם שירים שכמעט ולא נשמעו במיינסטרים הישראלי, כגון "מעגל נפתח" ו"סר חינה". איפשהו בין שתי ההגדרות האלו נמצא השיר "שלג צח" - אשר כמעט באופן קבע היה השיר שפתח את סיבוב ההופעות של שנת 2003, לאחר "משהו קטן וטוב" הנדרש. אז לרוב כשמדברים על השיר, אומרים מייד: "שלג צח זה קוקאין, והשיר מדבר על סמים". האם כך, או שמא יש מעט יותר ממה שאנחנו רואים?

הוא שוב יוצא אל המרפסת

להתנתק מן הניתוק

שיחק הוא עם עצמו תופסת,

אך לא מצא לזה צידוק.

מיד ירד אל השוק לקנות

קצת רגשות מעורבים,

אך מכיוון שאין סחורה כזאת

פרצה תגרה עם הרוכלים.

אז הם אמרו לו,

"כי הדרך אל האושר לא בך רק בנו היא טמונה",

כמו השמש,

שהחום פסק מזמן מלהעיק על מצפונה.

רצה לחזור אל ביתו לשכב

לפתע חש מגע של יד

שלושה רוכלים, אחד עם שן זהב

חייכו ולידם גמד

והגמד שאל: "רוצה לקנות

קצת שלג צח טוב לניתוק?"

חילקו השלג למנות קטנות,

אך לא מצאו לזה צידוק

אז הם אמרו לו,

"כי הדרך אל האושר לא בך רק בנו היא טמונה",

כמו השמש,

שהחום פסק מזמן מלהעיק על מצפונה.

עם שלג צח ראשו בערפל

ראשו בער בעל כורחו

ואנשים עצרו להסתכל,

להסתכל אל תוך-תוכו

מצא בניין גדול, עלה לגג,

רצה לצלול כמו הנץ

אך מכיוון שזה היה יום חג,

נחת על צמרתו של עץ.

אז הם אמרו לו,

"כי הדרך אל האושר לא בך רק בנו היא טמונה",

כמו השמש,

שהחום פסק מזמן מלהעיק על מצפונה.

ובכן, השיר מתחיל באמירה על דמות כללית כלשהי, ללא אקספוזיציה. שלמי ברכה טען בריאיון שהדמות הזו נכתבה, למעשה, בהשראת חבר כלשהו שלו. מסופר על הדמות שהיא "שוב יוצאת אל המרפסת, להתנתק מן הניתוק". שימו לב למילה "שוב" - זו היא לא הפעם הראשונה שהוא יוצא אל המרפסת. המרפסת היא מקום בהיר, שממנו ניתן לראות את התמונה הרחבה. את הניתוק אפשר לייחס להתמסטלות מהסמים.. ו"להתנתק מהניתוק" (שהוא ביטוי נחמד וכמעט אוקסימורוני) יכול להתייחס לניסיון כלשהו להגמל מסמים. הוא שיחק עם עצמו תופסת, אך לא מצא לזה צידוק. כשאדם משחק תופסת עם משתתפים אחרים, למשחק יש התחלה, אמצע וסוף, ויש גם תכלית למשחק. כשאדם משחק עם עצמו תופסת, למשחק אין תכלית או המשכיות, ומכאן אנו יכולים להסיק שהאדם למעשה לא מוצא לזה צידוק - "לזה", להתנתקות מהניתוק. ואם להיות יותר ברור: הוא לא רוצה להגמל מסמים. הוא יורד לשוק, במטרה למצוא דילרים, או כל אדם אחר שימכור לו "רגשות מעורבים" - שוב, הסמים. אך מכיוון שהוא לא מצליח למצוא את הסחורה הזו, פורצת תגרה בינו לבין הרוכלים. קטע זה ניתן לייחס לקריז שהאדם מרגיש לאחר שלא קיבל מהסם שלו לאורך זמן.

הפזמון בשיר כתוב באופן יפהפה עם מטאפורה נהדרת: אז הם אמרו לו, כי הדרך אל האושר לא בך, רק בנו היא טמונה. "הם" כלשהם, שסביר להניח שאלו הסמים, אמרו לו שהאושר לא יבוא מעצמו, אלא רק מבחוץ, מהסמים. הם פוגעים בו, אבל לא אכפת להם, ממש כמו השמש - שממשיכה לשרוף אותנו בחום שלה, אבל זה כבר לא מעיק על מצפונה. אבל הכוונה היא, לדעתי, לא רק לסמים, ואל זה אגיע בהמשך. המשפט שנאמר בתחילת השיר הוא "ול ורמא מה זא" - "אז הם אמרו לו", מהסוף להתחלה. אפקט זה הוכנס לשיר בדקה התשעים ואחת, כשחברי הלהקה שיחקו עם ציוד טכני באולפן ההקלטות. פתיחה הזויה זו תורמת להרגשת הקריז והטירוף שמלווה את העיבוד של השיר לכל אורכו.

לאחר כל התגרה בשוק, רצה לחזור אל ביתו לשכב. לא לשבת - לשכב. למשכב הזה תהיה השפעה בהמשך השיר. הוא רואה לידו שלושה רוכלים (=סוחרים), אחד מהם עם שן זהב, ולידם עומד גמד. הגמד שואל אותו אם הוא רוצה לקנות "קצת שלג צח טוב לניתוק". הניתוק - ההתמסטלות מהסמים. השלג הצח, הוא, מן הסתם, הסמים עצמם. בתחילת השיר האדם לא ראה צידוק לגמילה לסמים, ופה הוא מגדיל לעשות: הוא לא רואה צידוק לחלוקה של השלג הצח למנות קטנות - הוא פשוט קנה הכל בנגלה אחת. למשמעות ולסמליות של הרוכלים והגמד - אגיע בהמשך. החזרה על ביטוי על מנת להדגיש חלק בטקסט (אני אקרא לזה "היפרטקסטואליות רפלקסיבית" רק כדי להרגיז את תלמידי קולנוע שעשו כבר בגרות) מאוד מאפיינת את הטקסטים של שלמי ברכה.

"עם שלג צח ראשו בערפל, ראשו בער מעל כורחו" - זאת אומרת שהוא היה מסטול, ראה מטושטש, ונכנס למצב של הזיות וחוסר התמצאות. למילה "ניתוק" ניתן למצוא עוד הקשר פרט לניתוק מהמציאות - ניתוק מאנשים אחרים. אנשים שראו אותו ברחוב במצב שהוא נמצא בו, התרחקו ממנו, ושפטו אותו מייד. במצב של הטירוף הזה, הוא הרגיש שזה יהיה הגיוני לקפוץ מגג גבוה, מכיוון שהוא רצה לצלול כמו הנץ - שיכול לצלול לעבר הטרף, ולנחות על שתי רגליו [וכהערה צדדית חסרת כל קשר - מזכיר קצת את "נגעה בשמיים", לא? למרות שאת המילים של השיר הזה כתב יובל בנאי]. הוא ניצל אך ורק באמצעות עץ שהיה במקרה מתחתיו כשקפץ מהבניין, והעץ הזה היה שם אך ורק מכיוון שזה היה יום חג. רגע, מה? מה הקשר בין העובדה שזה יום חג לכך שהיה שם עץ? ובכן, כאן אני אגרום לתפנית המפתיע בפרשנות השיר..

בנצרות מסופר על שלושה אמגושים (מכשפים, אסטרונומים), שחזו בכוכב הבוהק מעל בית-לחם, והלכו לשם על-מנת לראות את המלך המשיח, הוא ישו. כשהם הגיעו לשם, הם ראו את הבתולה מריה עם בנה, ישוע, אשר שכב לו במיטת הקש. כל אחד מהם הביא לו מתנה, שלוש מתנות בסך הכל: מור, שרף וזהב. הקשר לשיר בהיר למדי: שלושה רוכלים, אחד עם שן זהב, הגיעו לבית כשהוא שכב במיטתו. ההקשר פה לנצרות הוא בלתי-נמנע. את הגמד אני מייחס לרצון הפנימי של האדם. כשהם הגיעו למכור לו סמים, הגיע גם הרצון הפנימי של הדמות בשיר. ושלושת האמגושים מכרו לו סמים. הקשר שני לנצרות הוא העץ - הרי שאם זה לא היה יום חג המולד, לא היו שמים את עץ האשוח באותו המקום, והאיש לא היה נוחת עליו.

ומה היא, למעשה, האמירה בשיר לגבי הדת? ובכן, הדת אומרת לאדם: האושר לא יבוא מעצמך - אתה צריך לעבוד את האל ואת חוקי האלוהים, ורק ככה תגיע לשלמות נפשית. והמיסיונריות הזאת, שכופה את הדת על האנשים, לא מפריעה יותר למיסיונרים - כמו שהחום היוקד של של השמש לא מפריע לשמש.

השיר הוא, למעשה, שיר מחאתי, אשר משווה את הדת להתמכרות לסמים, וקורא לאנשים למצוא את האושר הפנימי שלהם מעצמם, ולא מדברי אחרים.

אז הרבה אנשים אוהבים להגיד ש"משינה היא להקה של שני אקורדים". אחרים אוהבים להגיד ש"משינה היא להקה ממוסחרת". אבל כמה מהם באמת לקחו את הזמן והתעמקו בניואנסים של הכתיבה וההלחנה? חומר למחשבה, ולא רק בהקשר של משינה.