לכל נבחני בחינות הבגרות הקרובה בספרות היתה, נראה לי, גם מתכונת בספרות. החלק האחרון של המתכונת הוא אנסין - שיר שלא נקרא. השיר שנבחר לבחינת המתכונת הוא השיר "החיבוק הנכון" של אריה סיון - שיר שלא הכרתי, מאת משורר שלא הכרתי. עניתי, קיבלתי בחזרה את המבחן, ועל החלק הזה במבחן קיבלתי את מלוא הנקודות. אז למה לא לשתף?

יש משל יפני האומר כי האדם זקוק

לגשר של במבוק כדי להגיע לחיבוק

הנכון ולפעמים יש להדפו קדימה כמו היה

חמור והוא בועט כפרד ונסוג לאחור.

 

ואצלנו נאמר, שאו שמימה עיניכם והביטו איך

ענן אחד בא בענן אחר

ובהיפרדם זה מעל זה הם משתנים עד בלי היכר

ענן כבשה מעננת זאב ומעננמר.

 

ורבי נחמן מברצלב היה אומר העולם הוא

גשר צר והעיקר לא לפחד מעצמך ויש אומרים

למד, אדם, למד, לחבק את זולתך

חיבוק נכון

ולא - אתה כורה לעצמך שוחת-גחון

בהר העברים מנגד ליריחו.

 

והשאלות שנשאלו על השיר הן כלהלן:

בשיר מחוזק הרעיון על ידי הסתמכות על תרבויות שונות.

א.מהו הרעיון? (שאלה שלפי דעתי היא מאוד סתמית, וניתן לסכם אותה בארבע מילים)

ב.כיצד הוא מבוטא בתרבויות וביצירות השונות (שלוש במספר)?

וזו התשובה שעניתי:

א.הרעיון המרכזי בשיר הוא האחווה האנושית, המשותפת לכל התרבויות באשר הן. רעיון זה מובע באמצעות החיבוק, והחברה האנושית מודגמת באמצעות ייצוג של שלו תרבויות שונות, בשלושה בתים בשיר. החיבוק מובע לא רק באופן רעיוני, אלא גם באופן הכתיבה: השורות חודרות אחת לשנייה, ומתרכבות אחת בשנייה. כך המילה "לגשר", ששייכת לשורה הראשונה, נמצאת בשורה השנייה; המילה "הנכון", ששייכת לשורה השנייה, נמצאת בשורה השלישית, וכן הלאה. תרכובת זו של השורות יוצרות חיבור, כפי שהחיבוק מחבר בין בני אדם.

ב.הרעיון בשיר מבוטא בו באמצעות שלוש תרבויות:

היפנית - במשל היפני נאמר כי אדם זקוק לגשר של במבוק כדי להגיע לחיבוק הנכון. זוהי, כמובן, מטאפורה [וואו, איזו התבטאות.. מעצבנת?], והכוונה היא שהדרך לחיבוק אמיתי של אהבה הוא רעוע, כמו גשר במבוק שענפיו לא מחוברים כמקשה. ולפעמים, צריך להדוף את הגשר קדימה, כלומר, להתאמץ מאוד, כדי להגיע לחיבוק זה, כמו בעיטת החמור.

כפי שהאנשות שייכת לאותה התרבות, כך גם הפרד והחמור דומים בתרבותם.

 

הישראליות היהודית [הכוונה ללאום היהודי בישראל] - בבית השני מדובר על הישראלי היהודי, שוראה את העננים נפרדים, וכשהם נפרדים הם משתנים. כאן באים הקשרים מקראיים. ישעיהו דיבר על אחרית הימים: "וגר זאב עם כבש". הזאב והכבש הם הפכים, ולכן לא יגורו ביחד - עד אחרית הימים. עוד קישור למקרא הוא בביטוי המולחם "ענן נמר". ירמיהו שאל: "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?". גם פה יש שינוי, בין ענן הנמר, לענן התיאורטי של הנמר, שהפך חברבורותיו. [כן, גם אני לא ממש מבין למה התכוונתי פה, ואני לא מחזיק את זה לזכותי. כשאני איזכר במה התכוונתי אני אשכתב את הפסקה הזאת ואמחק את ההערה הזאת].

אנו יודעים שזו התרבות החילונית שמיוצגת בבית זה [איזו עלגות, אלוהים. זה מה שקורה כשכותבים בלי טיוטה] לפי עוד קישור מקראי: אחד מהאיסורים של תרי"ג המצוות הוא איסור על עינון, משמע, להסיק מסקנות אמגושיות [אה? אה? איך דחפתי לפה עוד מילה מפוצצת..] מהתבוננות בעננים, ומכאן שהדובר מפר איסור זה, סביר שהוא חילוני, ויהודי רק בלאומו.

 

היהדות הגלותית - בבית השלישי, נאמר משפטו הידוע של רבי נחמן מברסלב: כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל. בבית זה נאמר כי המשמעות היא לא לפחד מעצמך, ורק אז תוכל לחבק את הכלל ואת האחר חיבוק נכון, ואם לא תעשה זאת אתה כורה לעצמך שוחת גחון - משמע, תהיה בודד, מול יריחו - שנהייתה לחורבה בסיפור המקראי.

ההקשר בין התרבויות נעשה בהקשרים מילוליים: היהדות הגלותית קשורה למסורת היפנית בדימוי הגשר, היהדות הישראלית קשורה ליפנים בדימוי החייתי, והתרבות היהודית הארץ-ישראלית קשורות במוצא, וכך נוצרת אחווה בין-תרבותית ובין דורות שונים, אחווה שמגולמת בכותרת השיר באופן ממצה: "החיבוק הנכון".

לסיכום, אני רק אציין שאני לא כל-כך אוהב את השיר הזה. לא משהו אובייקטיבי, פשוט לא הטעם שלי.

בהצלחה בבגרות!