הפעם, הייתי רוצה לכתוב לא על שיר אחד ספציפי, אלא על אמצעי אומנותי שאני מאוד אוהב. אני לא יודע מה השם של המוטיב הזה, אז אני לרוב קורא לו "חריזה נסתרת" או "חריזה תת-הכרתית".

סוג זה של חריזה נובע מההקשרים של המאזין למשפטים בשירים, שאינם חורזים, ובכך נותן להם משמעות חדשה. קצת מבלבל? עוד מעט הכל יסתדר.

בכוונה כתבתי "המאזין לשירים", ולא "הקורא את השירים", מכיוון שאמצעי זה ניכר בעיקר בשירים מולחנים - זאת, כמובן, במידה והשיר הולחן היטב, והמלחין שם לב לעוקץ הקטן הזה.

דוגמה מאוד ברורה ונוחה נמצאת בפזמון שירה המופתי של להקת משינה, "אנחנו שניים" (מילים: שלמי ברכה ויובל בנאי, לחן: שלמי ברכה):

ואנחנו שניים

בטח לא לבד

הו הנה השמיים

מנסים לשלוח...

המאזין לשיר משלים בראש את המילה "יד" לביטוי "מנסים לשלוח" - אף על פי שהמילה לא נאמרת מפורשות. אנו עושים זאת במטרה להשלים את החריזה של השיר, למצוא מילה מתאימה שתחרוז למילה "לבד", וצירוף המילים "מנסים לשלוח", ביחד עם הלחן שכמעט נסגר, אבל לא ממש, מוציאים את המילה הספציפית הזו מההכרה של המאזין.

אני רק אציין שבחוברת שמצורפת לדיסק, בתקליט השדרים, בספר התווים ובעצם בכל מקום שבו משינה בחרו לפרסם את מילות השיר, המילה "יד" קיימת, ורק באלבומים הם משמיטים אותה מההקלטה.

בשירה של הזמרת הצעירה מור שטייגל, "חושבת עלייך", נעשה תכסיס דומה. הלחן והעיבוד של השיר משרים לו אווירה של חלום ושל זכרונות עבר על זוגיות שאבדה:

כשאני חושבת עלייך ועל מה שאיתי

ואיזה מוזר שזה כבר לא אמיתי

שאתה אוהב אותך

ואיך אהבנו כל כך ורצינו לנצח

ואיזה מוזר שזה כבר לא אמיתי בעינייך

ועוד חושבת

כן כן, אני מודע לכך שהפזמון הזה הוא קצת... קיץ' טהור (בלשון המעטה), אבל הסיום של הפזמון הוא העיקר פה: האסוסיאציה המיידית היא להשלים את השורה, ל"ועוד חושבת עלייך". אבל למעשה, היא לא אומר את זה. מפורשות, היא אומרת "ועוד חושבת". זו החריזה הנסתרת שמרמזת לנו שהיא עוד חושבת עליו.

ביצוע קצת יותר מורכב של החריזה הנסתרת נמצא בשירו של אומן החריזה דן מינסטר, "כבו האורות" - שהלחין באופן משובח יוני רכטר:

כבו האורות

אין איש ברחובות

בא זמן ללכת

לומר להתראות

ואת שותקת לך

ואני נשאר איתך.

 

הכל כבר נאמר

אני מרגיש כזר

אם לא הלילה

אולי אלך מחר

ואת שותקת לך

ואני נשאר איתך.

 

וסיפור מתחיל

וסיפור נגמר

ואני הולך

ואני נשאר

נשאר איתך

עוד איתך...

 

ובוקר בא כמעט

הכל כל כך מוכר

גם אם אלך לי

אשוב ודאי מחר

ואת שותקת שוב

וכמו תמיד - אני נשאר...

פה כבר יש צורך לכתוב את כל השיר, ולא רק את הסיום. החריזה והמשקל בשיר הזה הם מאוד עיקשים: "כבו האורות, אין איש ברחובות, בא זמן ללכת, לומר להתראות" "וסיפור מתחיל, וסיפור נגמר, ואני הולך, ואני נשאר". המאזין יכול כמעט לנחש מה המילה שתבוא בסוף השורה, באמצעות המשקל והחריזה. אבל בבית האחרון יש שבירה של המבנה: "ואת שותקת שוב, וכמו תמיד - אני נשאר...". על-פני השטח, הוא אומר "אני נשאר", אבל השבירה הזו, לדעתי, מסמנת שמתחת לפני השטח נמצא חרוז שלא כתוב שם, וזה ניכר מאוד בלחן. כמאזין, אני מצפה שהמילה שתגיע בסוף השורה, בהתאם לחריזה העיקשת של השיר ובעזרת הלחן, היא: "ואת שותקת שוב, וכמו תמיד אני עצוב". קשה לי לחשוב על מילה אחרת שתתאים כל-כך לחריזה ולשאר השיר.

אבל החריזה הנסתרת לא תמיד חייבת להיות כל-כך מלנכולית - היא יכולה לשמש גם באופן הומוריסטי, כמו שחבורת מונטי פייתון המשובחת הוכיחה, בין שאר פניני גאונותה.

בסרט "בריאן כוכב עליון" (שאגב, מי שעוד לא ראה אותו לא באמת יכול להגיד שהוא חי חיים מלאים), נחשף העולם לראשונה לציניות הגאונית של השיר "Always Look on the Bright Side of LIfe", עם השריקה התואמת, שכתב והלחין אריק איידל. השיר נפתח בהקדמה קצרה:

Some things in life are bad

They can really make you mad

Other things just make you swear

and curse

When you're chewing on

life's gristle

Don't grumble, give a whistle

And this'll help things turn out

for the best...

 

מה שמניע את החריזה בקטע הקצר והשנון הזה היא המילה Curse. בהמשך הפתיח, הדובר מציע שבשעות הרעות, במקום להתלונן, עדיף לשרוק, וזה יגרום לכך שהכל יהיה לטובה. בשיר הזה, אין אפשרות להפריד בין המילים של השיר ללחן - מכיוון שזהו שיר מתוך פס-קול מקורי של סרט קולנוע, אשר לא נועד במקור לקריאה. המאזין לשיר בפעם הראשונה, במידה והוא חד מספיק בשמיעה, יחשוב שהחרוז למשפט "Other things just make you swear and curse" יהיה, כמובן, And this'll help things turn out for the worse". החריזה השנונה הזו, שבה יש שבירה בין תיאום הציפיות של המאזין למה שמתרחש, לא נעשתה על-מנת להעביר מסר של רגש או מוסר, אלא פשוט לשעשע. והיא מצליחה.

 

מישהו מכיר עוד שירים שיש בהם את העניין הזה?