| 11/2004
 הו הא מי זה בא? השאלון הבן-זונה
מה ההגדרה שלך לגיהנום ולגן עדן?
אני לא יכול להגדיר משהו שלא קיים.
גן העדן והגיהנום כפי שהם נתפסים בתודעה הקולקטיבית שלנו (הראשון שלווה נצחית השני ייסורי נצח רותחים) הם לא יותר מאשר דימויים ספרותיים. הרי אף אחד לא חזר משם כדי לספר, כך שגם אם הם קיימים - קיומם, אופיים והגדרתם הם לא יותר מאשר תוצרים של דימיון מפותח מדי (או לא מפותח בכלל - תלוי מאיפה מסתכלים על זה).
דימויים ספרותיים הם לעולם תלויי זמן ומקום. מה שנתפס לפני, נניח, 900 שנים כשיא הייסורים או כשיא השלווה נראים היום בעינינו הציניות כמקסימום בדיחה טובה. לא שהיום אמבטיית זפת רותחת משולבת במקלחת גחלים רוחשות בצירוף מלקות שוט על הגב וחבטות עם ברזלים מלובנים על כפות הרגליים נראים כמשהו שיש לזלזל בו או לצחוק עליו, אבל בימינו זה נתפס כדבר ציורי ופלסטי מדי בשביל להיות אמיתי.
אפילו האפיפיור כבר הבין את זה ולאחרונה הוא יצא בהודעה שמציגה נסיגה מכל הדימויים הישנים של גן-עדן וגיהנום (אל תקלו ראש: זה מהלך מחשבתי די דרמטי כשמדובר בגוף הקבעוני ביותר עלי אדמות - הכנסייה הקתולית). לדבריו של יוחנן (אני קורא לו יוחי) הגיהנום הוא בסך-הכל מקום חשוך וקר שבו מצטופפות נשמות החוטאים ומתבאסות נורא מכך שהן רחוקות מאורו וחומו של האל.
נכון שזה לא נשמע כמו גיהנום, אלא יותר כמו בית אבות סיעודי בזמן הפסקת חשמל, אבל זה כנראה עולם הדימויים של האפיפיור הקשיש. גיהנום די מבאס אם תשאלו אותי. אה, בעצם זו המטרה שלו.
בקיצור, הגדרתם של גן העדן והגיהנום היא תלויית זמן ומקום. כיוון שאני לא מאמין בהם, אני מוכן לאמץ את כל ההגדרות וכל התיאורים. אפילו אם זה התיאור המדהים-בחוסר-היצירתיות שלו שניפק יוחי.
האם את מאמינה בחייזרים? ואם כן (וגם אם לא), האם הם רוצים להרוג לשחוט ולכתוש אותנו? או שהם רוצים שלום?
כפי שכבר ניסיתי להעביר פעם בפוסט קודם (תחפשו לבד), אני גם מאמין וגם לא מאמין.
אם הם רוצים לשחוט ולכתוש אותנו, אז שיחסכו את זה מעצמם - אנחנו עושים את זה יופי בעצמנו.
ואם הם רוצים שלום - שיברחו מהר לפני שאנחנו נשחוט ונכתוש אותם.
אם אלוהים היה מגיע לאדמה, באיזה גוף (או דמות) הוא היה מופיע?
יש לא מעט אנשים בעולם הזה שמאמינים שזה כבר קרה פעם, לפני אלפיים ומשהו שנים. האמת היא שאף פעם לא הבנתי איך מיליוני אנשים קנו את הסיפור הזה של אלוהים שירד לאדמה ולבש צורת אדם כדי לקחת על עצמו את כל חטאי המין האנושי ולמות ביסורים על הצלב (אני מדבר על ישו, כן?).
כי אם חושבים על זה, אני לא מבין למה אלוהים - שהוא כל יכול, כן? - ירצה בכלל להגיע לאדמה. שהרי, אלוהים הוא בכל מקום. כל הזמן. הוא על-זמני ואל-זמני, נצחי, תמידי. לחלל ולזמן אין משעות עבורו - אז איך בדיוק הוא "מגיע" לאדמה? אה? הוא לא יכול לפתור את הבעיות מאיפה שהוא לא יושב?
(ראיתם מה זה? בהבל מקלדת מוטטתי בניינים עצומים של 2000 שנות תיאולוגיה ומיתולוגיה נוצרית ונשארתי בחיים. בינתיים. בגיהנום כבר בונים עבורי אמבטית זפת חדשה)
אתם מאמינים בקסמים, ניסים, הארי פוטר?
(שוב, אני שונא להיות נודניק טרחן, אבל כדי לשאול שאלה צריך מלת שאלה. קוראים למלה הזאת "האם").
התשובה הקצרה היא לא, לא ובשום פנים ואופן לא.
האם אני מאמין בהארי פוטר? כאילו, הלו?
אני לא מאמין בקסמים מאז שאני בן 7 בערך. וגם אז כבר הייתי די סקפטי (וגם חרא של בנאדם).
בכלל, המושג אמונה הוא בעייתי בעיניי. אני מאמין רק בדברים שאפשר להוכיח או שיש סבירות גבוהה שהם קיימים או עשויים להתקיים. כלומר, זה יהיה די מטומטם מצידי להגיד שאני לא לא מאמין שמחר תזרח השמש, אפילו שאף אחד לא יכול להוכיח את זה ב-100 אחוז.
בקיצור, זה לא שאני לא מוכן לשמור על ראש פתוח ולהאמין בקסמים או בניסים, אלא שאף אחד אף פעם לא הוכיח לי במידה גבוהה של סבירות שהם קיימים באמת.
והאמת היא שאני מאמין שכנראה גם אף אחד לא יעשה את זה אי-פעם.
אם ג’יני בא ונותן לך משאלה אחת, את מאלה שיבקשו אין סוף משאלות או תבקשי משאלה אחת וזהו (ואם כן מה הייתה המשאלה?)
אין סוף משאלות. מה אני, מפגר?
וכדי לעצבן את הג'יני ולגרום לו לקריסה לוגית, גם במשאלה השנייה הייתי מבקש אין-סוף משאלות.
פעם ניסית לרכב על מטאטא? (ותיהיו כנים!)
לצערי אני חייב להודות שכן.
והנפילה מהגג אל קרקע המציאות העגומה היתה די כואבת. גם במישור המטאפורי אבל בעיקר כאב לי ברגל.
בעבר, בימי הבניים שרפו מכשפות, האם אתה מאמין שהם באמת היו מכשפות, ואם אתה היית שם, היית שורף אותם?
טוב, אם הגעתם עד כאן אתם בטח יודעים כבר את התשובה לחלק הראשון של השאלה.
לגבי החלק השני, הוא מורכב יותר. הרי, אם אני לא מאמין אין סיבה שאני אצטרף לחינגת השריפה. מצד שניף אם אני איכר ימי-ביניימי ממוצע סביר להניח שאני מאמין, או לפחות לא מוכן לוותר על השואו.
והערה מההיסטוריון שבדרך: כמו הרבה תופעות מהעבר הרחוק, גם שריפת מכשפות היא קצת יותר מדי אובר-רייטד. לא בכל מקום וכל הזמן שרפו נשים שנחשדו בכישוף. לפעמים נדמה כאילו כל מה שהיה להם לעשות בימי הביניים זה לרכב על סוסים (אם אתה אציל), להלחם (גם) ולהריע לנוכח ברביקיו-המכשפות השבועי (אם אתה פשוט-עם). זה לא שלא שלא שרפו, אבל זה לא היה מרכיב כזה מרכזי בחיים הימי-ביניימים, או בכלל. היו להם צרות אחרות להתעסק איתן. מים מזוהמים ומגיפות למשל.
המכשפות העולות באש הן יותר דימוי תרבותי מקובל מאשר מציאות יומיומית. מין סיפור חינוכי שמספרים לילדות רעות.
גילגול נשמות או נולדים-חיים-מתים?
נולדים-חיים-מתים. ע"ע סעיפים ושאלונים קודמים.
אבל אם יש נשמות, אין ספק שהסיפור של הגלגול הרבה יותר מוצלח. בכלל, גלגול זה דבר מוצלח.
אם הייתה ניתנת לך ההזדמנות לגלות את עתידך, היית הולך על זה או לא?
אם אתה נכנס לסרט ומישהו שבדיוק יצא מחליט לגלות לך את הסוף - היית נותן לו בוקס בעין או לא?
מה אתה מעדיף, עבר או עתיד?
העבר העבר, כאילו דה.
זה לא שהעתיד לא מעניין. אני בטוח שהוא אפילו מרתק יותר מהעבר, אבל אני לעולם לא אדע אותו אז מה בדיוק השאלה. כשאני אדע את העתיד - הוא יהיה כבר בעצם עבר. ואז הוא אולי יעניין אותי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
