| |
מושב לצים - הבלוג של ישי
"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב..." (תהילים, א, 1) |
| 2/2005
תאוריית הגשר (2)
לפעמים יש לי הזיות שאני נביא. שאני ישו הבא, מוחמד החדש, משה רבנו המודרני.
לפעמים אני נתקף בשיגעונות ושגיונות גדלות מרהיבים בהם אני צועד כענק בינות עמק וגיא, עוקר הרים ממקומם וטוחנם זה בזה.
בדרך כלל אני צונח ברכות לקרקע המציאות העגומה כאשר מתכווץ לי שריר באמצע משחק כדורגל עם החבר'ה או כאשר פרדי נושך אותי חזק ומזכיר לי שכולנו בני-תמותה.
אבל לפעמים אני מקבל הוכחה, מעין סימן, שגם אם אינני ענק בן-ענקים וגם לא מתנתה של אמא-טבע לאנושות הרי שלפחות משהו מרוח הנבואה והניצוץ האלוהי שורים עלי.
טוב, מספיק לקשקש.
בתזמון מרהיב לפוסט הקודם שלי, וכאמור, כנראה בכוחה העצום של הנבואה, התפרסמה היום "בידיעות אחרונות" כתבה קודרת אודות מצב הגשרים בישראל. מסתבר שגשרי ארצנו הותיקים מטים לנפול. בעוד גשרים אמורים להיות בעלי תוחלת חיים של כ-120 שנה, הגשרים בארצנו שובקים כבר בגיל 30-40. חלק מהם כבר עברו את הגיל הזה. מאד ישראלי מצידם, אגב. כמו הישראלים גם הגשרים פה נוטים לסיים את חייהם ברעש ובאופן טראגי. מי שסוחב ומגיע לשיבה טובה עושה זאת כשהוא כבר אכול מרורים , מתוסכל ומבקש נפשו למות כבר ורק שתיחסך ממנו חרפת מצבו האומלל.
אני הראשון להבין ולקבל את הטענה שמרבית הגשרים האלה נבנו בתקופה אחרת, כשארצנו היתה קטנה, אמיצה, ספרטנית, דלת-אמצעים, דלילת תנועה ועוד בטרם הפכה לאימפריה שהיא היום. אבל סהדי במרומים אם אני מבין מדוע אנשים כאיסמברד ברונל מהפוסט הקודם בנו כבר במאה ה-19 גשרי-ענק שעומדים עד היום ואילו מחלקת העבודות הציבוריות בישראל במחצית השנייה של שנות ה-20 לא מסוגלת להרים גשר מצ'וקמק שיחזיק מעמד יותר מ-30 שנה (או אם מדובר בגשר שפירים ז"ל - שלא יקרוס עוד לפני שסיימו לבנות אותו).
יש משהו מאד סימבולי בגשרים. משהו שמעורר (בי לפחות) אסוציאציות מאד חזקות. שהרי גשר גם מסייע להתגבר על מכשולים, גם מחבר בין שתי נקודות שהטבע לא ייעד אותן להיות מחוברות, וגם מפריד בין שני דברים שרצוי שלא יחצו זה את דרכו של זה (כביש ומסילת רכבת למשל, או ספורטאים יהודים ושפכים תעשייתיים). ולכן, יש בהתמוטטות של גשר או בגסיסתו המתמשכת, הרבה יותר מ"סתם" סכנת נפשות לאומללים שיהיו בסביבה. זה כבר מעורר חרדה קיומית אמיתית בעוצמה ובמימדים הרבה יותר רחבים ויותר מהותיים מכל תמהוני-ימין קיצוני או מחבל.
אז קחו עוד נבואת-זעם אחת, אבל הפעם אני לא מתיימר להסתמך על ניצוץ אלוהי אלא רק על עיניי ואזניי: מדינה שלא יודעת לתחזק את גשריה היא הרבה יותר מסתם מדינה מבולגנת של "סמוכניקים" - היא מדינה שאיבדה את הדרך.
ובבניין ציון (ותחזוק גשריה) ננוחם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
