| 2/2005
לשוט בנהר החיים
אני קורא עכשיו את ספרו הנפלא של ג'רום ק. ג'רום "שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)" בתרגומו המוצלח של דני קרמן המלווה בהערות מחכימות אודות התקופה והסביבה שבה מתרחש הסיפור (מה שמכונה "הספר המוער").
את "שלושה בסירה אחת", בתרגומו הישן, קראתי בפעם הראשונה והאחרונה לפני כמעט 20 שנה (מבעית אותי לחשוב שאני כבר יכול להתייחס בטבעיות כזאת לדברים שעשיתי "לפני 20 שנה"). אז הגעתי אליו בעקבות הספר "לשוט בקליפת אבטיח" של אהוד בן-עזר שכולו הומאז' מרנין ל"שלושה בסירה אחת". הפעם הגעתי אליו בעקבות ביקור שגרתי ב"דיונון" - עוד חנות שאני לא יכול להכנס אליה בלי לצאת עם לפחות שני ספרים באמתחתי.
מקסים אותי בכל פעם מחדש לגלות עד כמה ספר משנה לחלוטין את מהותו כאשר קוראים אותו בתקופות שונות של החיים. בתור מי שקרא ספרים "של מבוגרים" בילדותו, אני חש בהבדל הזה ביתר שאת. כמו לקרוא אותו שוב בפעם הראשונה.
כילד, "שלושה בסירה אחת" הקסים, סקרן ובעיקר הצחיק אותי. הרבה מתוכו לא הבנתי, כמובן. כמבוגר הוא ממשיך לעשות את כל אלה ויותר. אגב, יש לי הערכה עצומה לסופרים שמצליחים בכתב בלבד ובלי שום אלמנט אחר לגרום לי להתפקע מצחוק (מי שלא שמע אותי חוטף התקפת צחוק בשירותים לא שמע שמחה מימיו). אבל מעבר לכך, קריאת הספר בנקודה שבה אני מצוי ברגע בחיים הופכת אותו לחוויה אחרת לגמרי. כיום, אני מסוגל לראות את ההתרחשות העלילתית כולה מתוך זווית אחרת לגמרי אבל - בגלל שגם קראתי אותו בילדותי - בלי להחמיץ את הזוית הילדותית, התמימה.
הספר נכתב בסוף המאה ה-19, שכבר סיפרתי פה על חיבתי הגדולה אליה. אין ספק שקול אותנטי מהתקופה עולה בערכו על כל עבודת מחקר או ספר היסטוריה משמים. בקריאה של ספרות כזאת כזאת מקבלים שניים במחיר של אחד: גם הצצה לעולם שהיה ואיננו (או הולך ונעלם) וגם בידור נטו.
עד כאן זו היתה הקדמה. אני רוצה להביא לכם קטע מתוך הספר שתפס אותי במיוחד. זהו לאו דווקא קטע מצחיק אלא משתייך לקטעים היותר הגותיים-פיוטיים שהספר משובץ בהם לרוב, והוא מכיל בתוכו תפיסת עולם שלמה שבעיניי לפחות היא אידיאלית. ניסיתי לקצץ אותו אבל נאלצתי להביא אותו כמעט בשלמותו.
שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב) / ג'רום ק. ג'רום
תרגום: דני קרמן
[ג'רום, ג'ורג' והאריס מתכננים את מסעם בנהר ומנסים להחליט מה לקחת עמם - י.]
"ג'ורג' אמר: "אתם יודעים, בחרנו בדרך לא נכונה. אנחנו לא צריכים לחשוב על הדברים שאנחנו יכולים להשתמש בהם, אלא רק על הדברים שלא נוכל להסתדר בלעדיהם."
לפעמים ג'ורג' מדבר בהגיון. זה מפתיע. אני קורא לזה חוכמה צרופה, לאו דווקא בעניין שלפנינו [שיט בנהר - י.] אלא בקשר לשיט שלנו בנהר החיים באופן כללי. כל כך הרבה אנשים במסע הזה ממלאים את סירתם עד כדי טביעה בערימות של דברים טפשיים, שהם בטוחים כי הם חיוניים לנוחותם ולהנאתם, אבל למעשה אלה הם גרוטאות שאין חפץ בהן.
"איך הם מעמיסים על סירתם המסכנה [...] ערימות של בגדים יפים ובתים גדולים ומשרתים מיותרים וגדודים של ידידים שלא אכפת להם זה מזה, ומיני בידור יקרים שאיש לא נהנה מהם, ואופנות ונימוסים, יומרה וראוותנות, והמטען הגדול מכל, הפחד מה יגידו השכנים, מותרות מעיקים עד זרא ותענוגות משעממים, ריקנות צרופה [...].
אלה גרוטאות,ידידי! [...] השלך אותן מהסיפון! זה מכביד כל כך על החתירה בסירה ואתה כמעט מתעלף מהמאמץ.[...] אין לך רגע אחד של שקט וחופש מחשש ודאגה, אף פעם אתה לא מוצא דקה לנוח או סתם לחלום [ישי: ספר לי על זה]. אין לך זמן לראות את צללי העננים המרחפים מעל פני המים, את קרני השמש משתעשעות באדווה או את העצים הגדולים שעל הגדה, הצופים אל דמותם המשתקפת במים, או את היערות הירוקים-זהובים, או את חבצלות המים הלבנות-צהובות, או את הרוח בקני הסוף, או את קני הגומא, או את הסחלבים, או את פרחי אל-תשכחיני הכחולים.
השלך את הגרוטאות ידידי! אל תכביד על סירת חייך, שים בה רק מה שנחוץ לך; בית חם ותענוגות צנועים, חבר אחד או שניים הראויים לשמם, מישהו שתאהב ושיאהב אותך, חתול, כלב, מקטרת אחת או שתיים, אוכל במידה הנחוצה, לבוש במידה הנחוצה, ומשקה קצת יותר מהנחוץ, כי הצמא מסוכן מאד...
וכשתעשה כך, תיווכח לדעת כמה קל להשיט את הסירה, והיא לא תתהפך בקלות, וגם אם תתהפך, לא נורא, ציוד טוב ופשוט לא מתקלקל במים. יהיה לך פנאי לחשוב וגם לעבוד. פנאי לגמוע משמש החיים. פנאי להקשיב למוסיקה השמימית אשר מפיק אלוהים ממיתרי לב האדם. פנאי ל...
אני מצטער, סליחה, פשוט נסחפתי."
[סוף ציטוט]
וזו כל התורה כולה על רגל אחת.
והלואי שזה היה פשוט כל כך.
ותחשבו על כך.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
