| |
מושב לצים - הבלוג של ישי
"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב..." (תהילים, א, 1) |
| 8/2005
צפון השומרון - תמונות מהאלבום הפרטי
צפון השומרון הוא לא סתם עוד מקום שבחדשות עבורי. צפון השומרון על התנחלויותיו היה כל החיים שלי במשך שלוש שנים תמימות. לא, הקיבוצניק הגאה לא יוצא מהארון ומתגלה כנער גבעות פוחז. אני מדבר על השירות הצבאי שלי, אותו העברתי בצפון השומרון ושבמסגרת תפקידי ניהלתי קשר רצוף ואינטנסיבי עם ה.... מתיישבים (עד היום המלה "מתנחלים" לא יוצאת ממני בטבעיות).
כשהגעתי לשומרון, הבטיחו לי המתיישבים שמהר מאד הם יעבירו אותי לצד שלהם. זה לא קרה. כנראה שאפילו התחזקתי בדעות שהבאתי מהבית. אבל נפשי בכל זאת נקשרה באיזור היפהפה וגם בתושבים החביבים (מרביתם), הלא-אידיאליסטים, החילונים ברובם. ישראלים רגילים שחיים, עובדים, משלמים מיסים, משרתים במילואים ורק במקרה (ובעיקר בזכות הדיור הזול) גרים בשטחים הכבושים. אני הייתי נוהג לכנות אותם בצחוק "מתנחלים לייט". כן, גם הם כמובן חטאו בכך שבחרו לבנות את ביתם בשטח מריבה, אבל לזכותם ייאמר שהם לא התעקשו להתקע לפלשתינאים כמו קוץ בישבן ו/או למרר את חייהם, והישובים שלהם - למעט חומש ושאנור ובמידה מסויימת גנים וכדים - אינם מבתרים את האזור לחלקים, דוגמת ישובי חבל עזה.
אני לא מנסה לבדל את מתנחלי צפון השומרון מהאחרים. ברור לי שביום הגורלי אתמוך בלב שלם בפינויים של שקד, חיננית, טל-מנשה, ריחן, מבוא-דותן וחרמש. אבל זה אף פעם לא אותו דבר כשמדובר באנשים שאני מכיר, באזור שהיה לביתי השני (גם אם לא בחרתי אותו) ובישובים שלמדתי להכיר את כל שביליהם.
גנים וכדים
הפינוי המהיר של גנים וכדים לא הפתיע אותי. כבר בזמני (תקופת הסכמי אוסלו) התושבים שם אמרו שביום שיציעו להם פיצויים הולמים הם יקחו את הרגליים ויעזבו. חלק גדול מהם בכלל עולים חדשים שהגיעו בתחילת שנות ה-90 ונשלחו ע"י הממשלה - בעידודו הנלהב של שר השיכון אריאל שרון - לממש את חזון ההתיישבות בשומרון. כשהבינו שדפקו אותם ושלחו אותם לגור בפרבר של ג'נין - כבר היה מאוחר מדי. פלא שהם מיהרו להתפנות משם?
שאנור
לגבי חומש ושאנור המצב קצת שונה. בזמני, שאנור היה כפר אמנים חצי נטוש. אלה שהיו רשומים כתושביו העבירו בדרך-כלל את זמנם בין הסטודיו במקום לבין הבית בנתניה או חדרה. חלק היו באים רק לסוף השבוע. חלק היו שוהים במקום במשך השבוע ויורדים לשפלה בסוף השבוע. כשהייתי רוצה לעדכן את הרשימות שלי והייתי מרים טלפון לרכז הביטחון לשאול כמה תושבים גרים בשאנור הוא היה עונה לי: "תרשום 30". חודש מאוחר יותר הוא היה אומר: "תרשום 25".
המשפחות שפונו משם היום הגיעו למקום רק בשנתיים האחרונות. אפשר להתפעל מהארגון שלהם, אבל אפשר גם לשאול איפה הם היו 15 שנה - מאז שהוקם הישוב. כנראה שבשומרון אין ואקום, וישוב שהתרוקן מיושביו מיד מתמלא מחדש - רק שבפעם השנייה אלה לא אמנים עולים חדשים - לחלקם לא כל הברגים יושבים בראש כמו שצריך - אלא מתנחלים מהזן השומרוני המצוי עם העוזי והדובון שגם אצלם הברגים לא משהו.
חומש
מחומש נשקף הנוף הכי מרהיב בשומרון, לטעמי. בודאי בצפון השומרון. מגובה 600 מטר מעל פני הים נפרשת לנגד עיניך ארץ האבות - מג'נין ועד שכם. במבט מערבה אפשר לראות את "המותניים הצרים" של המדינה - מכפר סבא ועד חדרה, הושט היד וגע בם.
אם בעתיד יתנהלו הדברים בכיוון הנכון, עוד יקום איזה יזם פלשתינאי ויבנה שם אתר נופש מהמם. אם העניינים יסתבכו - זה יהפוך לאתר אידיאלי לטיווח של מישור החוף. בחומש מקבלים פרופורציות: כמה המדינה קטנה, כמה הארץ הזאת צפופה, כמה הפלשתינאים ואנחנו לא הולכים באמת להתנתק אחד מהשני. בחומש גם מצליחים (בקושי) להבין מה דחוף לאנשים לעזוב את בתיהם וללכת להתקע על איזה ג'בל בשומרון. להזכירכם שב-1980 עוד לא למדנו את המלה "אינתיפאדה".
אבל חומש תקוע בין שני ישובים פלשתיניים. אין לו כביש עוקף או שאר פעלולים הנדסיים. הבא מצפון - חייב לעבור ברחובה הראשי של העיירה סילת א-ד'הר. הבא מדרום - חייב לעבור בסמוך לבתיו של הכפר בורקה. אין מפלט. לא במקרה מיהרו רוב תושבי חומש לנטוש את המקום עם פרוץ האינתיפאדה. וכמו בשאנור, ברגע שנוצר הואקום נשאבו למקום המתנחלים הסטריאוטיפיים.
אבל מספיק עם הקשקשת - נעבור לתמונות.
תבלו
שאנור - כפר אמנים. אני הייתי קורא לו "כפר רומנים"
השער הישן של שאנור
השער לחומש. צדיקים יבואו בו?
גנים. פרבר של ג'נין
סילת א-ד'הר. בין שאנור לחומש
הלוחם החסון, השרירי ויפה-התואר י' בעלייה לגנים וכדים. ברקע: עמק יזרעאל
שוב י'. הפעם עם סילת א-ד'הר ברקע
צפון השומרון. מבט מהישוב שקד
נחשו מי יצא לשוח? י' ממשיך במסעותיו, הפעם ביער שקד
י' וידיד
לא רק השטחים כבושים
ונפרד בתמונה מסיני. י' ממשיך במסעותיו בשטחים הכבושים (לשעבר).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
