מושב לצים - הבלוג של ישי

שמעתי אתמול שמשרד התחבורה שוקל להעלות את המהירות המותרת בכבישי ארצנו.

לכאורה, יוזמה ברוכה. הרי לא מדובר על הבעת מורת רוח מהאיטיות שבה מתנהלים נהגי ישראל, אלא על השלמה כנה עם המצב. אם תרצו, משרד התחבורה מנסה בסך הכל להלבין את עבירות התנועה שכולנו ממילא עושים. ובינינו, זה באמת לא משנה אם התרסקת לתוך גשר ההלכה במהירות של 100 קמ"ש או 120 קמ"ש. כך או כך ייגרם פקק ענק בגלל כל אלה שמקווים לראות את גופתך המדממת מוטלת על הכביש.

מצד שני, יש לי כמה הסתייגויות:

1. מה הטעם להעלות את מהירות הנסיעה באיילון, נניח, אם ממילא מזדחלים שם ב-10 קמ"ש בפקקים בשעות החשובות? (ובשעות אחרות ממילא כולם דוהרים שם ב-140 קמ"ש ומתרסקים לתוך גשר ההלכה ואז נוצרים פקקים ענקיים שמזדחלים ב-10 קמ"ש).

2. האם נסעתם לאחרונה בכביש החוף? אתמול נסענו לחיפה (וגם היום בערב אני אמור להיות שם) וכרגיל נדהמתי מהמצב המטולא של כביש 2. אחד משני הכבישים המרכזיים ביותר של ישראל נראה כמו... ובכן, כמו ישראל: דהוי, מאובק, סדוק, תפור בגסות עם טלאים מטלטלי עצמות. בקיצור, ממש מזמין להרביץ עליו 120 קמ"ש (זה היה בהפוכה, כן?).

3. לא הייתי בהרבה מקומות בעולם, אבל אני בטוח שרובכם תהנהנו בהסכמה למקרא המשפט הבא: הנהג הישראלי הוא מהגרועים בעולם. אני יודע שעכשיו יקפצו כל מיני כאלה שיספרו לי על דרום אמריקה ועל איטליה. אז בגללכם כתבתי "מהגרועים". לא הכי גרוע, אבל במקום טוב למעלה - או למטה. אפשר להאשים את התשתיות, את השילוט והתימרור,את החקיקה ואת האכיפה. אבל זה בכלל לא משנה: הנהג הישראלי יודע טוב מאד מה צריכה להיות מדיניות התחבורה של ישראל - כל מדיניות שתאפשר לו להדחף לפני אחרים ולהרוויח עוד 17 שניות יקרות בדרך לעבודה. וזו המדיוניות היחידה שהוא אי פעם יהיה מוכן לקבל. אז מכיוון שאנחנו ממילא יודעים מהם החוקים הראויים בשבילנו - יואיל נא משרד התחבורה להפסיק להתעסק בעניין הטפל הזה של מהירות מותרת. תנו לעם להחליט! ויפה שעה אחת קודם.

4. ועוד דבר אחד. לא לגמרי קשור לעניין של מגבלת המהירות, אבל בהחלט קשור לתרבות הנהיגה בישראל. היום הגעתי למסקנה שפקק ישראלי פשוט מתנהג כמו תור ישראלי. ראיתם פעם תור ישראלי? נניח בשדה התעופה או במזנון כלשהו או בבנק? יש לו מבנה ייחודי של טרפז (תרשים A) כאשר בתורים המסודרים יותר חלקו הרחב של הטרפז נמצא בחלק האחורי של התור (B). לפעמים, אם העומדים בתור ממש מגלים סבלנות התור מצליח ללבוש צורה של משולש (C). ואם יש גדרות תוחמים התור נשאר פחות או יותר מסודר בגבולות האלה, אבל מיד לאחר מכן לובש צורה אמבואידית בלתי-מזוהה (D). בקיצור, הוא הולך יותר לרוחב מאשר לאורך.

וכל ההקדמה הזאת נועד לומר משהו על  תרבות נהיגה. פקק תנועה הוא למעשה סוג של תור. בין אם זה תור לרמזור או תור לצפייה בגופה המוטלת על הכביש או במכונית המרוסקת. לפיכך, פקק ישראלי מתנהג כמו תור ישראלי אבל בהגבלה אחת חשובה: הוא באמת תחום משני הצדדים שלו - אם לא בקו צהוב אז בשוליים ואם לא בשוליים אז בתעלה ואם לא בתעלה אז בטורים של ברושים ואם לא ברושים אז שדה או פרדס. לא משנה.

בקיצור, לפקק ישראלי יש לו את שאיפות ההתפשטות של תור ישראלי, אבל יש לו גם מגבלות פיזיקליות ברורות מאד, והוא מנסה להתפשט ולהתרחב בתוך הגבולות האלה: מכוניות נעות בעצבנות מנתיב לנתיב, נהגים יורדים לשוליים, נהגים אחרים יוצרים חצי-נתיב שלישי באמצע טור המכוניות. ברדק.

בקיצור, מה שאני מנסה לומר הוא שמי שלא יודע להתנהג על הכביש במהיות פקקית של 10 קמ"ש, לא צריך לקבל הנחות והקלות בתחומי ה-100 קמ"ש פלוס. ובמקום להקים פה רשת תחבורה ציבורית מהירה מתעסקים בשטויות של הגבלת מהירות בעד ונגד.

אז אני נגד.