| 4/2006
תהייה לשונית
היו הרבה דברים לכתוב עליהם בשבועות האחרונים. אני מסתובב כל היום עם חלקי פוסטים בראש ומנסה לחבר אותם יחד - אבל זה לא כל כך מצליח.
משבר כתיבה, כנראה. שוב.
היות וזה המצב, החלטתי לשתף אתכם בתהייה שהתעוררה אצלי היום. לא פוליטיקה, לא ספורט, לא אקטואליה, לא פילוסופיה בגרוש. תהייה לשונית.
וזו התהייה:
שמתם לב בודאי, או שלא, שכמעט כל איברי הגוף שלנו שבאים בצמדים מקבלים בעברית צורת הכפלה. הנה תראו, מלמעלה למטה: אזניים, צדעיים (רקות), עיניים, עפעפיים, משקפיים (אצלנו הממושקפים המשקפיים הם בחזקת אבר, ואפילו חיוני), לחיים, נחיריים, שפתיים, שיניים (הכוונה לשתי מערכות שיניים - עליונה ותחתונה - לא לשתי שיניים), כתפיים, ידיים, שדיים (עבור לפחות 51 אחוז מהאוכלוסייה), מתניים, אחוריים, רגליים, ירכיים, ברכיים, שוקיים, קרסוליים... נראה לי שאלה כולם.
אם כך, וסלחו לי על החדירה לתחתונים - מה עם ה... אשכים?! מדוע לא אשכיים? מה זו האפלייה הזו? מדוע הנשים האלה הולכות ומטלטלות את השדיים שלהן לכל עבר ואבר ואילו אנו, שצריכים להסתובב עם צמד השעירים האלה שמיטלטלים בין הרגליים ונחבטים אל הירכיים, מקופחים?
רוצים הכפלה! יש לנו רק שניים. מקסימום. נכון, יש כאלה שנולדים עם אחד ויש כאלה שנאלצים להפרד מאחד בנסיבות טראגיות כאלה ואחרות, אבל בבסיס יש רק שניים. לא יותר.
אם כן, מעתה אימרו בבקשה אשכיים. ואם אינכם נוהגים להשתמש במונח המצוחצח הזה, אימרו ביציים. לדוגמה: "ואללה, זאת, ייבשה אותי. כבר חודשיים אנחנו יוצאים והיא בקושי נותנת לי לגעת בה. יש לי כאב ביציים לא נורמלי".
או: "ווי אלוהים מגרד לי באשכיים".
תודה.
הערת שוליים: קולגה לעבודה, עימו חלקתי את התהייה הזאת, הסב את תשומת ליבי לכך שהאשכים אינם האיבר הכפול היחיד שנעדר צורת הכפלה. בקבוצה הקטנה אך האיכותית הזאת נמצאים גם המרפקים (ה"ברכיים" של הידיים), הזרועות והאמות (ה"ירכיים" וה"שוקיים" של הידיים), הריסים, הגבות, הפטמות, העקבים ולפחות אצל חלק מאיתנו - הסנטר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
