| |
מושב לצים - הבלוג של ישי
"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב..." (תהילים, א, 1) |
| 5/2006
לחם, עבודה (בעיניים)
כמו בריטואל שנתי קבוע, גם הפעם מיהרו עיתוני ארצנו לעסוק בעניין הלחם האחיד, או ליתר דיוק - במחיר שלו. ראש הממשלה הודיע שמחירי הלחם יעלו ב-7 אחוז והחגיגה התחילה.
אין מה לומר, עבור הפופוליטיקאים שלנו, העיסוק בלחם הוא ממש לחם עבורם. לחם, אבל ממש לא שעשועים. בעיקר תעתועים.
מה יש בו, בלחם האחיד הזה שמסעיר כל כך את נבחרי הציבור שלנו ומעורר כל כך את דמיונה של העיתונות?
נזכרתי היום בסיפור מתוך קובץ אגדות העם "הנסיכה היפהפיה ושלושת בני המלך" - מבחר אגדות עם של יהדות עירק.
כן, עירק.
לא, אני לא עירקי.
זה הולך בערך ככה:
בן-מלך אחד רצה לשאת לאשה בת מלך יפהפיה. אלא שאביה החליט שאת בתו יישא לאשה רק מי שיצליח לענות על שלוש השאלות הבאות:
1. איזה תבלין הוא מלך על כל התבלינים?
2. איזה משקה הוא מלך על כל המשקאות?
3. איזה מאכל הוא מלך על כל המאכלים?
בן-המלך לא הצליח לענות על השאלות והסתובב ברחבי הממלכה מדוכא תוך שהוא מנסה למצוא את התשובות...
לונג סטורי שורט, לבסוף הוא פגש רועה עיזים צעיר שפיצח עבורו את החידות בקלילות:
1. התבלין שהוא מלך על כל התבלינים, הרי זה... המלח!
2. המשקה שהוא מל על כל המשקאות... נו?.... המים!
3. והמאכל שהוא הכי הכי? נו, כבר ניחשתם. הלחם.
לא בטוח שדיאטנים מודרניים יחתמו על הקביעה הזאת, אבל חייבים לומר שיש בזה משהו.
לחם הוא לא רק אוכל, הוא גם סמל. בתנ"ך למשל, לחם הוא בדרך כלל מלה נרדפת לאוכל, ואוצר הפתגמים והמכתמים העברי עמוס במטאפורות "לחמיות" ("בזיעת אפך תאכל..." וכו'). בקיצור, העיסוק בלחם הוא הרבה יותר אמוציונלי וסימבולי מאשר תזונתי גרידא.
מבחינה מעשית, ייקור הלחם האחיד פירושו תוספת של כ-7 שקלים להוצאה החודשית של משפחה. לא זה מה שמפריד בין עניי ארצנו לבין חרפת רעב איומה, ו-7 שקלים נוספים לא ירימו אותם מעל קו העוני.
אני לא מזלזל ב-7 שקלים לחודש. במקרה שלי מדובר על אחוז נכבד מהמשכורת החודשית (אם כי, אודה, אני לא אוכל לחם אחיד כי אני בדיאטה). ושלא יתפרש לרגע שפתאום זנחתי את משנתי החברתית. אבהיר מיד שאני לא מאמין לרגע ליללות המגיעות מכיוון בעלי המאפיות המפחידים אותנו ש"אם לא יעלו את מחירי הלחם - לא יהיה לחם בכלל בארץ". הרי אם לא יהיה לחם, אז המאפיות לא ירויחו בכלל - אז שלא יבהילו אותנו. נביא לחם מטורקיה. סתם.
זה תמיד צובט ומכאיב שגזירות כלכליות פוגעות בצורה כל כך מדוייקת בשכבות הכי חלשות.
אבל ההצמדות של היחימוביצ'ים והאלי-ישיים לעניין הלחם והמהומה שהם עוררו סביבו היא פשוט בגידה בציבור הזה, שעל גבו הם רכבו לכנסת.
כי באמת, למה למצוא פתרונות אמיתיים למצוקה, למה לעבור על ספר התקציב העבה ולחפש את העוולות אם אפשר פשוט לצעוק "לחם! לחם!" ולסחוט את המשמעויות הסימבוליות שלו עד הסוף?
למה להלחם כשיש לחם?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
