מושב לצים - הבלוג של ישי

אלה ימים מעניינים להיות אוהד של נבחרת גרמניה. לא רוצה לומר "ימים טובים", כי המשחק אתמול השאיר רושם לא כל כך טוב, אבל לפחות כבר אין לנו במה להתבייש.

במשך שנים התפתלנו הצטדקנו, הסברנו, תירצנו, שחררנו קלישאות בנוסח: "העיקר התוצאה". למעשה, נלחמנו בשתי חזיתות הסברה. האחת, בגלל שגרמניה תמיד שיחקה, בואו נודה, כדורגל מחורבן ומשעמם. השנייה, בגלל שזו, ובכן, גרמניה. 

אז לפחות את עניין הכדורגל המחורבן אפשר לשים בצד הפעם. נכון שאתמול גרמניה קצת חזרה לעצמה הישנה, אבל בשלבים האלה כבר אין ציפייה מאף נבחרת להבריק. צפו באנגליה הערב ותבינו.

באשר לשאלת "יחסינו עם גרמניה לאן", ובכן, אני יכול להבין את אותו נודניק שמתכתב איתי במהלך המשחקים שאמר ש"מחליא אותי לראות את כל הדגלים האלה". יש אנשים שכנראה לא מסוגלים לראות מבעד לדעות הקדומות. חבל. האמת היא שאנחנו יכולים ללמוד דבר או שניים (או שבעים) מגרמניה בכל הנוגע לחינוך לסובלנות ולאופן שבו אומה מתמודדת עם עברה הבעייתי. יחסית לאומה שרק לפני 60 ומשהו שנים רצתה לכבוש את העולם ולמחות מעל פניו את "הגזעים הנחותים", הייתי אומר שהם די נחמדים.

זה כמובן לא מפריע לנו להמשיך לפמפם את השנאה. לא תמיד זה נעשה באופן בוטה, כמובן. לפעמים זה נעשה במשאל קטן ב-ynet המציג לקוראים את השאלה הגורלית: האם לוקאס פודולוסקי הצדיע במועל יד או לא? אני חושב שלא. אני גם בטוח שמי שיצלול לארכיונים ימצא שם מאות סרטונים שבהם מופיעים שחקנים (גם ישראלים) מנופפים לשלום למישהו ביציע. אלא שלגביהם אף אחד לא שואל אם הם מצדיעים במועל יד. אבל כאשר מדובר בשחקן גרמני (ממוצא פולני, אגב) הוא מיד הופך לחשוד. וזה לא שללוקאס פודולסקי יש איזה עבר של מחוות נאציות, התבטאויות אנטישמיות או נטייה לגלח את הראש. זה רק בגלל שהוא גרמני.

וזה, אם תסלחו לי, גזענות לשמה.

אני פשוט חייב להיות קטנוני בעניין. הצדעה נעשית בדרך כלל ביד ימין. תראו למשל את התמונה של השחקן הפאשיסט הידוע פאולו די-קאניו האיטלקי. תראו את שחקני נבחרת גרמניה ואת יושבי האיצטדיון בברלין מהימים ההם, וכמובן, תראו את המקור. זה נקרא להצדיע במועל יד. מה שפולדי עשה זה לנופף לשלום. ותודה שהקשבתם.

ובלי פרובוקציה אני לא יכול. אני פותח את העניין לדיון, כמו ynet: האם גם אריק שרון הצדיע במועל יד?

פולדי מול פאולו. ככה לא מצדיעים במועל יד. וככה כן.

 
נבחרת גרמניה ואוהדיה. אז.

המקור.                                                             גם אתה, אריק? 

לא שאני מנסה לעשות נפשות למען נבחרת גרמניה. זה לגיטימי לחלוטין להיות נגדם, בדיוק כמו שאני מייחל שברזיל תקבל היום בראש מזיזו והחברים, ובדיוק כמו שהייתי רוצה לראות את אנגליה חוזרת הביתה. יריבויות, הקנטות, אפילו קללות הן חלק מתרבות הספורט. אבל ברגע שמוהלים בפנים גם גזענות ושנאת חינם, טוב לא יכול לצאת מזה.

סיימתי להתעצבן לעכשיו. בהמשך: התעצבנויות נוספות.