מושב לצים - הבלוג של ישי

ככל שעובר הזמן מאז סיומו של פיאסקו ה"משאל", אני יותר ויותר משוכנע שכל מטרתו של אריק שרון בקיום משאל הליכוד הייתה להפיל את תכנית ההתנתקות.

אריק שרון נגרר אל תוך תכנית ההתנתקות כמי שכפאו שד. לחוץ וסחוט מהאשמות התקשורת בדבר ה"אין תכנית" שלו, וכבול ע"י "נאום הכיבוש" שלו, נצמד שרון אל התכנית הראשונה שהזדקרה לנגד עיניו.

הנה, הוא יכל לנפנף לתקשורת ולציבור, יש לי תכנית.

אבל אריק שרון לא רוצה בהסדר. הוא לא רוצה להוציא את התכנית אל הפועל. הוא שבוי של המתנחלים ושל הימין הקיצוני ויודע שהתנתקות, או כל הסדר שכרוך בפינוי ישובים, הוא מעבר לכוחותיו.

משאל הליכוד הייתה מבחינתו הזדמנות פז לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: גם לנפנף בפני כל העולם ובוש שיש לו תכנית ושהוא רוצה לסיים את הכיבוש, וגם לא להיות חייב לעשות את זה.

נשמע כמו פעלול אקרובטי במיוחד? תסמכו על הרב-מג שרון.

שרון ידע שמשאל עם היה מסנדל אותו. הסקרים מלמדים על תמיכה של קרוב ל-70 אחוזים. אפשר להתפלפל עד מחר בשאלת תוקפו המשפטי של משאל-עם, אבל ברור לכל הדיוט שמשאל עם הוא הדמוקרטיה בהתגלמותה, דעתו הנחרצת של העם ללא הפילטרים המעוותים של הדמוקרטיה הייצוגית בכלל, והגרסה הישראלית שלה בפרט. משאל עם הוא דבר מחייב. נקודה.

אין דבר יותר מכריע והחלטי וחותך ובלתי-נתון-לפרשנות ממשאל-עם. ואם הסקרים מלמדים על ניצחון מוחץ, ושרון באמת רוצה להתנתק - הוא היה אמור להטיל את כל כובד משקלו על קיומו של משאל-עם.

זה מהלך בעייתי? הוא לא קיים במסורת הדמוקרטית הישראלית? הוא חריג בנוף? הוא פוגע בסמכותה של הכנסת ובאושיות הדמוקרטיה הייצוגית? אדרבה, יפנה נא שרון אל בית הנבחרים ויתן לו להכריע.

ואולם, בבית הנבחרים, מעשה שטן, מסתמן רוב ברור לתומכי הנסיגה. הכנסת כנראה מייצגת את העם יותר מכפי שאנחנו חושבים (וזו לא מחמאה).

שתי דרכים לגיטימיות לחלוטין עמדו בפני שרון כדי להעביר את תכנית ההתנתקות. שתי דרכים שהיו כנראה מבטיחות לו ניצחון סוחף.

אבל שרון אינו רוצה כאמור להתנתק. הוא רוצה לשחק בכאילו.

משאל הליכוד הוא האופציה הכי מעוותת והכי נכלולית שיכול היה שרון להגות. והאמת - הוא לא הגה אותה. הגה אותה ישראל כ"ץ - מתנגד ידוע לתכנית ההתנתקות. כבר סיבה טובה לדחות אותה, אבל שרון דבק בה בהתלהבות. היא סיפקה לו בדיוק את מה שהיה זקוק לו.

שרון ידע שהתכנית לא תעבור. יותר מכך, הוא ממש חיבל בזדון בסיכוייה (הקלושים מלכתחילה, כנראה).

אחרת, איך אפשר להסביר את הצהרתו כי יעביר את התכנית בממשלה גם אם לא תעבור במשאל? מה זה אם לא קריאה למצביעים להשאר בבית?

ככה נוהג אדם שרוצה לנצח במשאל? שרון אינו טיפש ואינו תמים. הוא ידע בדיוק מהן המשמעויות של הצהרתו: היא אומרת לתומכי הנסיגה שאין חשיבות להצבעתם. "אין לכם מה לבוא" קורץ להם שרון "ממילא נעביר את התכנית".

אז הם לא באו. והתכנית לא עברה. הו, איזו הפתעה.

במקביל, שרון שולח את אולמרט למסע הזוי ברחבי הארץ. מסע שקיבע את אולמרט כסמן שמאלי של הליכוד. שרון העיף יורש פוטנציאלי אל חיק השמאל, בידיעה שמשם הדרך אל הנשייה קצרה. תשאלו את יוסי ביילין.

אבל האמת היא שלא היה צריך את כל זה כדי להבין ששרון לא רוצה בהתנתקות וגם אינו מבין את משמעותה.

לפני כמה ימים התבטא כי "ההתנתקות היא מכה לפלשתינאים. הם פוחדים ממנה" או משהו כוחני מעין זה.

אם כל תכליתה של ההתנתקות היא לדפוק את הפלשתינאים - אז לא תודה, אנחנו מוותרים.

שרון לא מבין את מהותה העמוקה של התנתקות, של נסיגה בכלל: יצירת כללי משחק חדשים, קביעת גבולות נוקשים ומקובלים על הכל, עיצוב סטטוס-קוו חדש ויציב יותר. לא, כל עניינו הוא ב"להראות להם".

לדידו, ההתנתקות טובה כי היא "מכה לפלשתינאים". בזה שרון מבין מצויין, בלהעיף מכות לפלשתינאים.

אז מה הרוויח שרון עכשיו? זמן. עוד קצת זמן. עוד כמה ימים ואולי שבועות. עוד נתח של שררה ועוד פיסה של שלטון.

אילו היה פוליטיקאי ואדם הגון, היה מודיע מחר על התפטרותו. מנהיג שדרכו לא צלחה - חייב לקחת אחריות.

אבל שרון יודע שאף אחד לא יתבע את התפטרותו. התקשורת לא תעלה על בריקדות. היא תמשיך לבחוש בקלחת הספקולציות של "מה חושב ביבי", "מה עשה עומרי", "איך הגיב סילבן", ואולי גם יוציאו מהנפטלין את "האם נסללה דרכה של מפלגת העבודה אל הקואליציה".

שרון לא יתפטר כי מדינת ישראל היא לא מדינה מתוקנת. כי במדינת ישראל זה רק העם ("הנפלא", כמובן) שלא מבין את כוונותיו הנשגבות של מנהיגיו.

כי מבחינת שרון - הוא עשה את שלו. זה העם (או מתפקדי הליכוד) שדפקו אותו. שיתפטרו הם.