| |
מושב לצים - הבלוג של ישי
"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב..." (תהילים, א, 1) |
| 12/2006
חמסינים במשלט
יש לי חיבה עזה לשלטים. לא לאלה של הטלוויזיה (גם), אלא לאלה שמעטרים את חיינו ומכוונים אותנו באשר נלך. איך היה נראה העולם בלי שלטים? איך הייתי יודע, בבואי לבנק למשל, שצריך לדחוף את הדלת אלמלא השלט הקטן "דחוף"? איך היינו יודעים שהגענו לישוב מסויים ללא השלט "ברוכים הבאים ל..."? כלומר, זאת בהנחה שהיינו מצליחים לנווט לשם ללא שילוט בדרכים. אהם, אולי זו דוגמה לא טובה לנוכח המציאות השלטית בכבישי ארצנו.
לא משנה, שוב נגררתי להקדמה מעיקה וחסרת תוחלת.
מכל השלטים, אני הכי אוהב את אלה המאולתרים. כאלה שצוירו ביד או נעשו על דף מדפסת פשוט באמצעות מעבד תמלילים בסיסי. פעם רציתי לעשות פרוייקט - לצלם שלטים מאולתרים. אבל אז גיליתי שמישהו כבר הקדים אותי ואף הוציא את צילומיו בספר (שקניתי לאחותי ליום ההולדת). אבל החיבה והעניין נותרו. החיבה לנוכח פשטותם, תמימותם וגם עילגותם החיננית של השלטים האלה. אז את הפרוייקט הגדול אני לא אעשה, אבל אני יכול להביא לפה כמה דוגמאות.
בשבוע שעבר נתקלתי בשלט המאולתר הבא באוטובוס:
"נא לא לדבר במכשיר הפלאפון בקירבת הנהג הדיבור בפלאפון מפריע לנהג בשעת נהיגתו תודה על ההתחשבות" (היעדר סימני הפיסוק במקור)
מעבר לחזרה על מילים (לדבר-דיבור, פלאפון-פלאפון, נהג-נהג-נהיגתו), וכמובן נפקדותם של סימני הפיסוק, שמותירה אותך חסר נשימה אפילו כשאתה קורא את השלט בלב, מה שהכי נחמד פה זה הנסיון להסביר ולהצדיק. במקום הוראה בוטה בנוסח "נא לא לדבר בפלאפון ליד הנהג!", בחר המשלט האלמוני את דרך ההבהרה וההסברה. כמובן, זה יצא עילג, אבל זה כל הקסם.
שלטים נוספים, אי"ה, בעתיד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
