מושב לצים - הבלוג של ישי

"עזה אינה לבנון" הדהים הבוקר הרמטכ"ל באבחנה חותכת. מסוג האבחנות שאופייניות מאד לגנרלים.

לא, עזה אינה לבנון עבורנו כמו שעירק אינה ויטנאם עבור האמריקנים. כל מוקד-סכסוך והמורכבות שלו, כל עימות והניואנסים שלו, כל מלחמה והמאפיינים היחודיים שלה, ובכל זאת, לצד ההבדלים, קשה להתעלם מקווי הדמיון.

ההיסטוריה מלמדת אותנו שמה שמכריע לבסוף את הכף הם דווקא אותם קווי דימיון ולא ההבדלים.

אם ישראל תסתבך בעזה כפי שהסתבכה בלבנון, אם יגברו קווי הדמיון, תהפוך גם הדינמיקה של האירועים, שבסופו של דבר הוציאה את ישראל מלבנון, לדומה.

אם תמשך ההתבוססות בבוץ העזתי, בוא תבוא ההתארגנות העממית והתקשורתית שתוציא אותנו משם. נותר רק לקוות שזה לא יקח 18 שנה.

אבל הרמטכ"ל, למרות אבחנתו המדהימה לא שם לב כיצד הוא ממחזר מנטרות לבנוניות:

"כל עוד ברצועת עזה יהיה טרור (...) שמאיים גם על הישובים בסביבה - נפעל". אם ככה, לא היינו צריכים לצאת מלבנון שהרי לא מיגרנו שם את הטרור וביציאתנו קירבנו אותו לישובים בסביבה.

אם יציאה מעזה היא הפקרה של שדרות ואשקלון, הרי שיציאה מלבנון היתה הפקרה של קרית שמונה ומטולה. ואם אנחנו פועלים בתוף עזה, עלינו לפעול גם בתוך לבנון.

עזה אולי אינה לבנון, אבל הבעייה דומה להפליא, וכך יהיה גם הטיפול בה.