מושב לצים - הבלוג של ישי

צפיתי לא מזמן בראיון עם המגה-ראפר אייס-טי בו הוא סיפר על יוזמתו מתקנת-העולם לחלק מכשירי אקס-בוקס ופלייסטיישן (מה שנקרא בפוליטקלי-קורקט של החנאנות "קונסולות-משחק") לאסירים שמרצים תקופות מאסר ממושכות.
אייס-טי, גיימר כבד ואיש עם חזון, החליט כנראה לדאוג לאחים שגורלם לא שפר עליהם כמותו.

למרות שיש קושי מסוים להתייחס ברצינות להצעה שבאה מפיו של איש שחור וגדול שקורא לעצמו "תה קר", שווה בכל זאת לבחון לרגע את ההגיון הצרוף שעומד מאחורי המיזם היומרני: אודה ולא אבוש - אני חנון. חנאנה ממושקפת ולבנבנה שקורא בסתר ספרי היסטוריה ושירה ומנגן בחצוצרה (טוב, עם האחרון הפסקתי בגיל 16 אבל למה לתת לפרט שולי להרוס תמונה כה מושלמת).
אילו הייתי מתגלגל בעוונותיי למה שאייס-טי קורא בנון-שלנטיות "ד'ה פנטנשארי" או ה"סלאמר" או סתם "הבית הגדול" סביר להניח שהייתי הופך בעצמי לקונסולת-משחק בידיהם (ואברים אחרים) של, אהם, ובכן, אנשים שחורים וגדולים.

אבל בפלייסטיישן אני החזק. לפתע הניצוד הופך לצייד, האנטילופה קמה על האריה. הצעתו מרחיקת הראות של אייס-טי מאפשרת לי להציל את התחת שלי (ולא כמטאפורה) מידי הפורעים. וכמאמר צ'רצ'יל "לחלץ את הניצחון מבין מלתעות התבוסה" ואת זכרותו המזדקרת של אסיר עצבני מישבני הענוג.

שליטתי הפנומנלית ברזי הפלא היפני הייתה מאפשרת לי להראות לחבורת הפראים מאיפה מטיל הדג את מימיו ובכוח אגודליי בלבד מפיל אותם שדודים מסביבי.
אמנם מותר להניח שעם רדת החשיכה הייתה מתרגשת עלי נקמה בסגנון הישן, במקלחת, אבל אחרי יום-יומיים של התאוששות הייתי יכול לשבת... אה, לעמוד בתאי, לחייך בשקט ולהתנחם בתפילה היהודית העתיקה: "כולם שונאים אותי, אבל הראיתי להם מה זה".




פלייסטיישן 2. אייס יסדר

נראה שאייס-טי לא חשב על כל הפרטים.
אם בעבר חשבתי שישיבה בכלא תאפשר לי ליישם פעם אחת ולתמיד את "החלטת השנה החדשה" שלי מ-1995 ולעשות קצת יותר פעילות גופנית כדי לחשל את שריריי הרופסים, הרי שכעת מאיימת היוזמה האלקטרונית לשים לאל את תכניתי להפוך למר-עולם דה-לה-מעשיהו.

כמה שנים טובות של רביצה עם השלט של הקונסולה ביד היו מאפשרות לי לכל היותר לפתח את מה שאייס ידידי מכנה בשנינות "שריר הגיימר", הלא היא פיסת הבשר המדולדל שבין האגודל לאצבע.
יותר מזה: אם במשך כמה שנים תתמצה כל הפעילות הגופנית שלי במשחקי כדורגל והיאבקות וירטואליים, ביום השחרור המיוחל אגלה לחרדתי שאינני מסוגל להעביר את משמניי בדלת התא ובשב"ס יצטרכו להזמין מנוף כדי להוציא את גופי הכרסתן דרך הגג.
שלא לדבר על אלפי שעות של תקתוקי-אגודלים שהיו הופכות אותם למשותקים כמו המשק הישראלי בזמן שביתה, ואת היעדר החשיפה לשמש שהייתה הופכת את עורי לשקוף כמו השקרים של ביבי.

ובכלל, אסירים הם עם קשה. מי שמסוגל לפוצץ במכות אדם אחר בגלל קופסת סיגריות, מחריד לחשוב מה היה עושה עקב הפסד צורב בפיפ"א-2003 בעזרת שלט-קונסולה קשיח ודיסק ביש-מזל.
כך שבסופו של דבר מתבררת תוכניתו של אייס-טי כפחות ופחות מלהיבה ואפילו קצת טורדת-מנוחה.

אני אמנם מחבב את האיש ומעריך את פועלו התרבותי, אבל אני מרשה לעצמי (בזהירות, כי הוא יותר חזק) לומר כי מוטב היה לו התמקד אייס-טי במה שהוא הכי טוב בו, קרי לצעוק בקולו העמוק "פאק דה פוליס!" אל המיקרופון באולפן ההקלטות, מאשר לנסות לתקן את העולם. שיתרום לגרינפיס כמו כולם, מה יש?
ומה איתי? נראה לי שמוטב שפשוט אשתדל להיות אזרח טוב ואדם שומר-חוק.