| |
מושב לצים - הבלוג של ישי
"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב..." (תהילים, א, 1) |
| 7/2004
 תסתכלו עליהם ואל תראו אותנו, בבקשה
אי אפשר שלא לשמוח על עלייתה של יוון לגמר אליפות אירופה. אי אפשר גם שלא להתרגש מהדרך בה הושג, שנייה לפני שחלקה הראשון של ההארכה הסתיים.
אבל אי אפשר גם שלא לחוש תוגה מסויימת. תוגה, כיוון שיוון נתפסת במידה מסויימת כ"אחת משלנו". כלומר, נציגה של אגן הים התיכון, אוסף של מדינות שאם מחפשים להן מאפיינים משותפים הרי שזו היסטוריה ארוכה ועבר מהולל (בדרך כלל יותר מהולל מהווה), מזג אוויר נעים, ים כחול-כחול וברדק. הרבה ברדק. יש לנו, בקצה המזרחי של המדיטרניאן, נטייה לזהות את העמים האלה כחלק ממשפחה גדולה ומבולגנת ש"חוסר יעילות" יהיה מונח עדין כדי לתאר אותה.
אם כך, מדוע התוגה? עלינו לשמוח בהישג המדהים של יוון כיוון שאם הם יכולים, אז אולי, רק אולי, גם לנו יש איזשהו סיכוי פעם להותיר חותם. אולי לא לעלות לגמר, אבל עלייה לטורניר עצמו תתקבל בשמחה.
ובאמת, כשאנחנו מנסים למצוא את מקומנו בכדורגל האירופי, עלינו להסתכל על מדינות כיוון (ובמידה מסויימת גם פורטוגל) ולא להתלות באילנות הסופר-גבוהים של צרפת, ספרד ואיטליה שגם הן "ים תיכוניות", אבל איפה הן ואיפה אנחנו.
הבעייה היא שההישג של יוון, יותר משהוא מלמד על איזשהו "צמצום פערים" בכדורגל או על "עליית כוחן של מדינות הים התיכון", הוא מדגיש את הפער העצום שבינינו לבין אירופה. בבחינתנו את יוון ובהשוואתם אלינו אנחנו מחמיצים כמה נקודות משמעותיות שבגללן אין שום סיכוי שישראל תצליח לשחזר אפילו חלקיק מהישגה של יוון.
ראשית, יוון היא חלק מהאיחוד האירופי. למרות שמבחינה כלכלית היא קרובה לישראל ואף מפגרת אחריה בתחומים מסויימים, ההשתייכות לאיחוד מעניקה לה מקפצה כלכלית משמעותית. הצמיחה בה גדולה יותר והמשק יציב יותר. בנוסף, שיעור גידול האוכלוסיה בה דומה לזה של מערב אירופה (כמעט 0 אחוזים. כ-0.2%) בעוד שבישראל גידול האוכלוסיה הוא כאחוז וחצי. המשמעויות ברורות.
אבל מעבר לנתונים האלה יש כמה עובדות הרבה יותר משמעותיות ובולטות לעין: בישראל יש אוכלוסיה מגוונת והטרוגנית (ומסוכסכת, כמובן) - ביוון 98 אחוז מהאוכלוסיה היא יוונית-אורתודוקסית. אין בה מיעוטים; ישראל היא איזור עימות - יוון לא. נתח עצום מתקציבה של ישראל מוקצה לביטחון. בתנאים כאלה אין סיכוי שתקציבים יופנו לדברים איזוטריים כמו פיתוח הספורט; ישראל יושבת בלב איזור מוגבל ומפגר - יוון לא.
גם הכדורגל אחר. למרות שרמתה של הליגה לא גבוהה בהרבה מזו שבישראל, הרי שהקבוצות הגדולות ביוון רחוקות שנות אור מה"גדולות" של ישראל. הטייקונים שעומדים מאחוריהן גדולים מיעקב שחר והרציקוביץ גם יחד והמשאבים הכספיים שלהם גדולים בהרבה. נכון, גם הם מפסידים כסף, אבל הם יכולים להרשות לעצמם להשקיע יותר ולהפסיד יותר.
הקבוצות הגדולות ביוון הן משתתפות קבועות בליגת האלופות, מה שמביא להן חשיפה עצומה ובעיקר הרבה כסף. הדבר מביא ליוון שחקנים זרים איכותיים שמעלים את הרמה. אצלנו, השתתפות אחת מקרית של מכבי חיפה בליגת האלופות עוד לא מזרימה לכאן זרים איכותיים וספק אם זה יקרה גם אם מכבי חיפה תהפוך למשתתפת קבועה במפעל הזה. בואו לא נשכח שזה עדיין לא המקום הכי אטרקטיבי לבוא לשחק בו כדורגל.
בקיצור, אפשר לשמוח את שמחת הסינדרלה של יוון, אבל הנסיון להשליך מהישגי הנבחרת היוונית על סיכויים עתידיים של ישראל הוא בעיקר מגוחך ופאתטי.
לא צריך להסתבך עם הנתונים שהוצגו לעיל. מספיק להסתכל על העובדה שיוון תארח בקיץ אולימפיאדה. נכון, היא עושה את זה בדרכה המבולגנת והשערורייתית, אבל המשחקים ייפתחו בזמן ויתקיימו כסדרם, גם אם הרכבת התחתית של אתונה לא תושלם (והיא לא תושלם) והמבקרים ייתקעו בפקקים.
מישהו חושב שישראל כשירה לארגן אולימפיאדה בשנים הקרובות? הרי אפילו מכבייה מחורבנת לא הצלחנו להרים בלי שאנשים ייהרגו כתוצאה מאיוולת וטמטום. בכלל, אני חושב שרק בגלל אסון המכבייה מן הראוי לשלול מישראל את הזכות לארגן איזשהו אירוע בינלאומי ב-50 השנים הבאות.
תסתכלו על יוון ותראו אותנו - אבל בהפוכה.
נ.ב. האמת היא שכל זה הוא סתם קשקוש. הסיבה האמיתית לתוגה שלי היא מהמחשבה שבימים הקרובים אנחנו הולכים לשמוע הרבה את קולו הזחוח והצדקני של יצחק שום. רק בשביל זה היה שווה שיוון תעוף כבר בשלב המוקדם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
