מושב לצים - הבלוג של ישי

העיתון של יום שישי

מה זה העניין הזה? למה העיתון של יום שישי הוא תמיד מועט עמודים וגדול כל כך, עד שכל נסיון לעיין בו בנוחות מסתיים במפח נפש? עד שאני מגיע לעמוד האחורי העיתון כבר מסמורטט לגמרי מהנסיונות לקפל אותו ולהתאים אותו למימדים הצנועים של הדירה שלי.

מישהו אמר לי פעם שהעיתון של יום שישי הוא כזה כיוון שהוא צריך לכרוך בתוכו את כל מוספי השבת. זה נשמע הגיוני, אבל זו גם לא נשמעת לי כמו בעייה בלתי ניתנת לפיתרון. למה נדמה לי תמיד שהגודל של עיתוני יום שישי הוא פשוט עניין של מסורת מטופשת יותר מאשר עניין טכני חסר-פיתרון?

המשך בעמוד 92

ואם כבר אנחנו בענייני עיתונים, מדוע במוספים כמו סופשבוע (של מעריב) ו-7 ימים (של ידיעות) נוהגים לסיים כתבות בעמודים נידחים בקצה המוסף? כשאני מעלעל בעיתון ורואה כתבה שבסופה מודפס "המשך בעמוד 92" אני מראש מאבד את המוטיבציה לקרוא אותה. המחשב על הדפדוף קדימה ואחורה במוסף העבה גורמת לי לרפיון ידיים.

מן הסתם יש פה גם אילוץ טכני, אבל לא כזה שאי-אפשר להתגבר עליו, כי אם נשאר זנב של כתבה שאין לו מקום תמיד אפשר למרוח איזו תמונה ענקית או לקצץ בתמונות בחלקים אחרים של הכתבה. גם פה שמעתי הסבר מעניין: העבדה שסופה של הכתבה נמצא בעומק העיתון, מחייבת את הקורא להגיע לעמודים אליהם לא היה מגיע בדרך כלל. עמודים אלה מלאים כמובן במודעות ובפרסומות. כלומר, זה נעשה כדי להעלות את האטרקטיביות (ואת המחיר) של העמודים האחוריים, המקופחים בדרך-כלל.

עד היום זו הייתה נחלתם של מעריב וידיעות בלבד. מסתבר שמאז שמוסף "הארץ" עבר את מתיחת הפנים השנוייה במחלוקת שלו, גם הוא נוהג בשיטה הפסולה הזאת. חבל.

זה לא נעים לראות חניון סגור

מעיתונים לחניונים: למה לעזאזל לא יכולים בעלי חניונים להשאיר את החניונים שלהם פתוחים בזמן שהם לא נמצאים שם? מדוע בעל חניון שאין לו כסף להחזיק עובד קבוע בחניון או שאינו יכול לאייש אותו בעצמו לא יכול, למעו הציבור, להשאיר את החניון שלו פתוח בשעות האלה? מה יקרה? יגנבו לו את החניון? ירימו לו את מקומות החנייה? ימחקו את הסימונים מחניית הנכים? עוכרי ישראל כולם.

הטו טו טוווו של החדשות

גם פה עולה בי החשד שמדובר יותר במסורת עתיקה ולא-רלבנטית מאשר בצורך של המאזינים. בגלי צה"ל כבר הבינו את זה מזמן וכבר שנים שמנוגנת שם אותה נעימה המבשרת על מהדורת החדשות ושהפכה לסימן היכר של התחנה. הייתי עשוי לחשוב שרשות השידור החליטה להפוך את ה"טו טו טווו" לסימן היכר, אלמלא היה מדובר ברשות השידור שעובדיה פותחים מילון למשמע מילים כמו "תדמית" ו"מיתוג".

(המשך בעמוד 92)