| |
מושב לצים - הבלוג של ישי
"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב..." (תהילים, א, 1) |
| 6/2007
גם הם לא נחמדים
איך ארגוני טרור תמיד נופלים למלכודת הזאת?
זה תמיד אותו סיפור: הם חוטפים מישהו, מפזרים ערפל סביב גורלו ואז משחררים קלטת שבה הוא אומר כמה משפטים שהוכנסו לפיו על ידי שוביו, לרוב כאלה שאמורים גם לנגן על מצפוננו וגם להעביר את מסריו של הארגון.
האם זה מצביע על חוסר תחכום? ואולי דווקא על תחכום-יתר? אולי הם מנסים להציג עצמם כלא-מתוחכמים כדי להרדים אותנו? מה הטקטיקה השחוקה הזאת אמורה להשיג?
גם התסריט בצד שלנו צפוי מראש: הצקצוקים והנדת הראש לנוכח הציניות האכזרית הזאת; הדאגה לגורלו של החטוף המעורבת בשמחה לנוכח אות-החיים.
והנה מגיעים הפרשנים המדושנים והפוליטיקאים האופורטוניסטים: "ברור שזה טקסט שהוכתב לו על ידי חוטפיו" (אה כן? ואנחנו חשבנו שהוא חופשי לכתוב את הטקסטים שלו); "הם מכירים אותנו ומנסים לגעת בנקודות הרגישות שלנו" (מזל שאמרתם, כי אנחנו חשבנו שהם מנסים לעשות לנו נעים); "זו מלחמה פיסכולוגית, גם אם לא מתוחכמת במיוחד" (אם אנחנו היינו חוטפים להם מישהו, היינו עושים את זה הרבה יותר טוב); "העיתוי הזה נבחר בקפידה" (וויי, אני הייתי בטוח שהם הטילו מטבע).
פעם אחת אני מצפה לארגון הטרור שיגלה קצת יותר יצירתיות ויכריח את החטוף לומר את האמת: "חוטפיי הם אנשים אכזריים מאוד שיכולים להרוג אותי בכל רגע נתון, הקנאות שלהם לא יודעת גבולות וגורלי הוא כקליפת השום בעיניהם. מהרו לשחרר אותי בכל מחיר, כי אחרת יהיה רע ומר".
אולי אז נפסיק לקשקש ונתחיל לעשות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
