| 7/2004
 המגעילות הבלתי נסבלת של הקיום
קודם כל, אני מתנצל בפני המנויים היקרים על כך שאני מעדכן יותר מפעם ביום. זה לא יקרה עוד פעם. באמת. אני יודע שהתיבה שלך מוצפת. אנא, הבן אותי.
הפוסט הזה, של "האחת", טלטל את תודעתי באכזריות השמורה למענים של המוחבאראת המצרי. היא נגעה בנקודה כואבת, נקודה שניסיתי להסתיר זמן רב אבל זה הורג אותי. הנה זה בא.
שלום, אני ישי, אני גבר, ואני לא יכול להרוג ג'וקים ("אנחנו אוהבים אותך ישי!").
זו לא כזאת בעיה, האמת. כשהייתי סינגל (ראה פוסט קודם) הייתי נוהג לטאטא אותם החוצה או לשים עליהם את המטאטא, לחכות שייתפסו בשערותיו ולהעיף אותם בתנועת סיבוב-והטחה לאסלה. אני יודע שהם חוזרים אחר-כך, אבל אני מוכן להתמודד איתם שוב ושוב ורק לא לשמוע (ולהרגיש!) את הקררעעעחחחצצצ הזה, לחזות בנוזל הצהוב שפורץ מגופם המשוריין ולנגב אחר כך את הרצפה (או לסדר מחדש את הרהיטים כך שהספה תהיה מעל הכתם).
הבעייה התחילה כשנכנסה האיילה בדהרה קלה לחיי. האישה, הו כמה מפתיע, סובלת מפוביה קלה לידידו הרע ביותר של האדם. כשאני שומע את ה"אהעעהההה" המיוחד הזה שלה - צונח לי הלב. הנה, שוב אני הולך להתפדח. כשהיא בסביבה, אני לא יכול לחפף או לרמות. צריך להיות גבר, צריך להרוג, למחוץ, לפצפץ, להשמיד, להכחיד אם אפשר.
פה המקום לספר שמנסיוני, נשק כימי לא עובד (K-300 וכאלה). עד היום אני נזכר בתוגה בפעם ההיא שרדפתי בתיסכול אחרי ג'וק תמהוני אחד ורוקנתי עליו מיכל שלם. אם הוא מת בסוף, הרי שזה היה מצחוק.
כיוון שהאופציה של למחוץ אותם ברגלי לא קיימת, הייתי חייב לפתח אמצעים אחרים. עיתון מגולגל, למשל. הבעייה היא שיש לי אינסטינקטים של ג'מוס-ביצות. בשנייה וחצי שיש לי כדי לחבוט בו כשהוא חולף במהירות על פני החדר אני מספיק במקרה הטוב רק לעשות לו קצת רוח ולהשיב את נפשו היגעה מן הריצה. לפעמים אני גם מגלה פתאום איזו מודעה מעניינת בעיתון ובשניות שאני מתעכב לעיין בה הוא שוב נע ומתמקם הפעם בפינה לא ידועה (לא הספקתי לראות, הייתי שקוע בעיתון).
בקיצור, לא משהו שכדאי לספר עליו לבחורות לפני שאתה נכנס לקשר.
בעיון בתגובות לפוסט של "האחת" שמעתי על רעיון חדש: לשפוך עליהם כוהל. שמעתי והפנמתי. למרות שנראה לי שכאשר אגש להוציא את המשקה הכי חריף שיש לי בבית אני בטח אתפתה ללגום קצת (רק קצת, כדי לטשטש את החושים לפני המפגש), והיות ומדובר בבקבוק של וודקה קאנג'סקייה שנודד איתי כבר חמש דירות ושלושה חבלי-ארץ שונים, אני חושש שמה שיקרה בסוף זה שימצאו את גופתי מוטלת על הרצפה כשמסביבה עשרות ג'וקים חוגגים את ניצחונם בשתיית וודקה. תהיו בטוחים שזה לא הורג אותם.
לסיום, אני רוצה להתעכב על השם. ג'וק. לדעתי, אין חיה ששמה הולם אותה יותר מהג'וק. שם קצר, קטן, מתחיל בג'ימ"ל כמו ג'ורה ונגמר בקו"ף כמו קראאעעחחצצ. כזה הוא הג'וק: מתחיל מהג'ורה וגומר בקראאעעחחצצ. אבל לא אצלי, כמובן.
ולכל האבשלום-קור-וואנאבי שימהרו לתקן אותי "תיקן! תיקן!" (לתקן, תיקן, כאילו?) אני שולח נשיקות. מצטער, זה לא תיקן. תיקן זה מהשורש ת.ק.ן. שממנו נגזר "לתקן", "תקין", "תקני", "מתוקן". איך שלא תסובבו ותטו את זה - ג'וקים הם הכל חוץ ממתוקנים, תקינים או תקניים.
מה עוד שכאשר אני שומע "תיקן", אני ישר חושב על האיש הזה שלוקח ממני את התיק בכניסה לספרייה באוניברסיטה, מאפסן אותו על איזה מדף ונותן לי לוחית פלסטיק עם מספר במקומו (נושא לדיון מעמיק בפעם אחרת). למה? כי איך קוראים לאנשים האלה? מלתחאים? תיקנים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
