| |
מושב לצים - הבלוג של ישי
"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב..." (תהילים, א, 1) |
| 8/2004
 עלייתן של המכונות
צפיתי אתמול, בפעם המי-יודע-כמה, בסרטו המשובח של הבמאי ג'יימס קמרון "שליחות קטלנית 2" בכיכובו של ארנולד "המושל" שוורצנגר.
תקציר העלילה לקוראים הבורים: אי-שם בתחילת שנות ה-90 מפתח מדען אחד מחשב-על מופלא בשם "סקיינט" שהופך בהמשך להיות המחשב המרכזי של צבא ארצות-הברית ששולט על כל מערכות הנשק, מפעיל מטוסי-קרב לא-מאויישים וכו'.
המחשב הזה כל כך מתוחכם שבשלב מסויים הוא מפתח בינה של ממש והופך להיות מודע לעצמו. מין גרסה מד"בית ל"גולם", כנראה. בצבא מנסים לנתק אותו, אבל "סקיינט" שולח טילים גרעיניים לרוסיה (המלחמה הקרה כבר הסתיימה אבל קשה להפטר מהרגלים ישנים) שמגיבה גם היא בטילים גרעיניים. קיצורו של דבר: שואה גרעינית, רובו של המין האנושי מושמד והמכונות בפיקודו של "סקיינט" הופכות לשליטות העולם.
קבוצה קטנה של בני-אדם, אי-שם בעתיד, מחליטה להתקומם. כדי למנוע זאת בעדם, שולחות המכונות מחסל רובוטי (ארנולד) בזמן ל-1984 (האמנם תאריך מקרי?) כדי שיהרוג את אמו של מנהיג המורדים. הוא נכשל. בסרט השני נשלח מחסל-רובוט אחר, מתוחכם יותר, הפעם כדי לחסל את המנהיג עצמו בעודו ילד. השוס המדהים בסרט השני הוא שהמורדים שולחים את המחסל מהסרט הראשון (שבינתיים תוכנת מחדש) כדי להגן על הילד.
לא משנה מה קורה בהמשך כי זה לא מענייננו. הדבר שמשך את תשומת ליבי בסרט היה המאבק בין שני הרובוטים והסיפור על המחשב שהופך להיות מודע לעצמו וקם על יוצריו.
לא נעים לי להיות האיש עם הבשורות הרעות, אבל נדמה לי שזה כבר קורה. לא יודע אם שמתם לב, אבל המחשבים, ממש בשעה זו שאנחנו מדברים, מנהלים ביניהם מאבק מתיש, אי-שם במרחבי הסייבר. הם מתקשרים אחד עם השני באופן עצמאי, שולחים אחד לשני ג'אנק-מיילים ו-וירוסים ומחזירים אחד לשני הודעות "דואר לא נשלח". מלחמה של ממש מתנהלת ממש מתחת לאפינו ואנחנו אפילו לא מודעים לכך ורק מנקים בשלוות נפש את תיבת ה-bulk.
בינתיים אמנם מסתפקים הצדדים בנשק קונבנציונאלי, אבל לא רחוק היום שהם יעברו לאמצעים אחרים. תזכרו שאני אמרתי.
היום קרה משהו פסיכי ומדאיג למדי: תיבת הדואר שלי שממוקמת ב"יאהו" שלחה לעצמה וירוס. זה סימן מדאיג: כשמחשבים מנסים לחסל מחשבים אחרים זה מטריד, אבל כשמחשב מפתח נטיות התאבדותיות זה כבר ממש מפחיד. כלומר, מילא שהוא נהיה מודע לעצמו ומנסה לפגוע בסביבתו, זה עוד מובן, אבל כשהוא מתחיל לפתח פסיכוזות ושאר תסביכים זו כבר סיבה לדאגה אמיתית.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
